השכרנו דירה לנופש ל5 ימים למשפחה שאמורה להגיע מחוץ לארץ. 5 ימים לפני הגעתם, הם מודיעים לנו שמתקשים להשיג כרטיס טיסה ומבקשים שנחזיר להם את המקדמה שנתנו. מה לעשות?
לא ניתן להכריע בדיני ממונות ללא שמיעת שני הצדדים ולכן נענה באופן כללי לפי מה שכתב השואל.
שכירות דירה נעשית כפי שקונים קרקע בכסף שטר או חזקה.[1] כיוון ששולמה מקדמה, חל קניין השכירות.
כתב הרמ"א (חושן משפט סימן שלד סעיף א): "מי ששכר בית לדור בו, ומת בתוך זמן השכירות, אין צריך לשלם לו רק מה שדר בו, דבעל הבית הוי כפועל והוי ליה להתנות. מיהו יש חולקין. לכן אם קבל השכר כולו, אין צריך להחזיר כלום, כן נראה לי". כלומר נחלקו הפוסקים האם כאשר אירע אונס לשוכר ואינו יכול לממש את מלוא השכירות האם חייב לשלם כי שכירות נחשבת לקניין ליום או שמא שכירות אינה נחשבת לקניין, ולכן המוציא מחברו עליו הראיה והכסף ששולם נשאר בידי המחזיק בו[2].
אולם במקרה של 'מכת מדינה' הדין שונה, והעסקה נחשבת כ'מקח טעות' ועל בעל הבית להחזיר את המקדמה שנתנה לו, כפי שמבואר בשולחן ערוך חושן משפט (סימן שכא, סעיף א): "והא דאמרינן אם מכת מדינה הוא מנכה לו מן חכירו, הוא הדין בכל כיוצא בזה, דכל מקום שנפסד הענין לגמרי והוי מכת מדינה, מנכה לו משכירותו.... וכל מקום שמנכה לו אין חילוק במה שעבר או להבא". וכן כתב הרמ"א בחושן משפט סימן שיב סעיף יז: " נשרף כל העיר, הוי מכת מדינה ומנכה לו מן שכירותו מה שלא דר בו, בין הקדים לו שכרו או לא". וראו בסמ"ע (שכא, ו) ובנתיבות המשפט (שלד, א).
אולם במקרה שלנו מדובר על כך שהשוכר לא יכול להגיע לארץ ישראל בגלל שקשה להשיג מקום במטוס. דבר זה לא מוגדר לכאורה כמכת מדינה. רבים מצליחים להשיג מקום במטוס גם אם באיחור. אף אם נגיד שקשה להשיג מקום או שצריך להוציא על כך יותר כסף, אין הדבר מוגדר כמכת מדינה, שכן כתב הרמ"א (סימן שכא, סעיף א): "ואם אפשר לתקנו על ידי טורח ותחבולות, אינו מנכה לו", הרי לפנינו שאם ישנה אפשרות לקיים את העסקה גם אם אפשרות זו כוללת מאמץ יותר גדול ולכאורה גם תשלום יותר גדול (אמנם לא מבואר במפורש בדברי הרמ"א שמדובר על תשלום יותר גדול אבל מסתבר שטרחה זו כוללת גם תשלום יותר גדול בגבול הסביר) אין זה נקרא מכת מדינה. ואם כן במקרה זה אין המשכיר חייב להחזיר את המקדמה.
הרשמו לקבלת עדכונים