צוואת אדם נשוי

הרב ד"ר איתמר ורהפטיג

א. בעלות בני זוג על הרכוש

ב. המצב ללא צוואה

ג. צוואה בדרך של "אחריך"

ד. צוואה הדדית

הצוואה שהובאה לעיל לא התייחסה לבני זוג: גבר נשוי המשאיר אלמנה וילדים לאחר מותו, וכן לאישה המשאירה אלמן וילדים לאחר מותה.

א. בעלות בני זוג על הרכוש

בטרם נדון בצוואה לכשעצמה עלינו להקדים כמה מילים באשר למצב הרכוש של בני זוג. אדם יכול לצוות ולתת רכוש שלו, אך מה נחשב של הבעל ומה נחשב של האישה במערכת המשפחתית?

התשובה לשאלה זו נדרשת כדי שאדם יוכל באופן מושכל להחליט כיצד יתחלק רכושו לאחר מותו. כדי להסביר את העניין נדגים: נניח שאדם רוצה שבסופו של דבר אשתו תקבל חצי מהרכוש, והילדים יחלקו בשאר. בהתאם לכך הוא יכתוב שהוא נותן לאשתו חצי מהרכוש. אלא שאם למשל הדירה שייכת לשני בני הזוג בשווה נמצא שהוא נתן לאשתו, מעבר לחצי שכבר שייך לה, רבע דירה נוספת (חצי ממה שהיה בבעלותו) אם כן, האישה קיבלה שלושת רבעי דירה ולא חצי דירה כפי שהתכוון הבעל.

לאור זאת, הכרחי לבחון היטב מהי חלוקת הבעלות בין בני הזוג טרם כתיבת הצוואה, והדבר גם ישפיע על נוסח הצוואה.

שאלת חלוקת הבעלות בין בני זוג מורכבת ומסועפת ואין זה המקום להאריך בה. לצורך ענייננו עלינו לציין כמה נקודות חשובות:

לגבי רכוש בני הזוג, ישנו הבדל בין ההלכה לבין החוק. בהלכה נקבע שבאופן בסיסי הרכוש שהבעל והאישה צברו במהלך שנות הנישואין מעבודתם שייך לבעל בלבד, שכן מעשה ידי האישה שייך לבעל. נוסף על כך, כשהבעל נפטר ראשון, האישה זכאית לכתובה ותנאי כתובה (בעיקר מדור ומזונות בתנאים מסוימים) בלבד,[1] ואילו כאשר האישה נפטרה ראשונה הבעל יורש אותה.[2] חשוב לציין, תיאור זה הוא חלקי ביותר ולא ממצה, ובכל זאת ניתן לומר שהסדר זה הבטיח לאישה סכום קבוע, שאינו תלוי במצב הכלכלי של המשפחה (מעין ביטוח), והטיל על הבעל את הסיכונים להפסד ואת הסיכויים לרווח.

לעומת זאת, בחוק המדינה[3] נקבע שבני הזוג הם שותפים, וכדי לחלק את הרכוש יש לבצע "איזון משאבים" שלוקח בחשבון שיקולים רבים. באשר להכרת ההלכה בחוק זה קיימת מחלוקת בין פוסקי זמננו. יש המכירים בחוק,[4] ויש שאינם מכירים בו.[5]

למעשה, ישנם דיינים הסבורים שדרך חלוקת הרכוש בין בני הזוג תלויה ברקע ובכוונות שלהם. כאשר חזקתו של זוג חילוני שהוא נוהג על פי החוק וגומר בדעתו שבני הזוג הם שותפים שווים, ואילו בני זוג חרדיים נוהגים על פי ההלכה ובהתעלמות מהחוק והנוהג, והבעל הוא הבעלים.[6]

בפועל, הפסיקה המקובלת בבתי הדין הרבניים היא שהאישה תקבל חצי מהרכוש או את הכתובה – הגבוה מבין שניהם.[7]

גם לפי החוק יכולים בני זוג לקבוע ביניהם הסדר ממון אחר, ולהודיעו לרושם הנישואין. הם יכולים לבחור בהסדר ההלכתי או בכל הסדר אחר. הם גם יכולים לפרט זכויותיהם מראש בנכסים שונים שיש להם כעת או שיהיו להם בעתיד. מקובל ביותר ואף מומלץ לערוך הסדר ממון בזיווג שני, כאשר כל אחד מבני הזוג מעוניין להבטיח שהרכוש שצבר עד היום יישאר לילדיו מהנישואין הראשונים.

בנוגע לרכוש שיש לגביו רישום, כגון, דירות, מכוניות, וחשבונות בנק, מקובל ללכת באופן בסיסי אחר הרישום.[8] ובכל זאת, ישנם חריגים, כגון, במקרים בהם תרומתם של שני בני הזוג לקניית הדירה הייתה בלתי שווה, ייתכן שהדירה תחולק באופן לא שווה גם אם היא נרשמה על שם שניהם.[9] וכן: גם אם הדירה נרשמה רק על שם אחד מבני הזוג, והתברר כי היא נרכשה במהלך הנישואין בזכות מאמץ משותף של שני בני הזוג, תיחשב הדירה כרכוש של שני בני הזוג, על אף הרישום.[10]

לכן בבוא בני הזוג או אחד מהם לערוך צוואה עליהם לברר מראש מהו רכושם המשותף ומהו רכושם הנפרד.

עוד עליהם לדעת כי ביכולתם כעת לשנות את הסדר יחסי הממון ביניהם. כך, למשל, יכולים הם להחליט כעת על שותפות ברכוש, ואז יקנו האחד לשני נכסיהם וזכויותיהם הממוניות בדרך הלכתית תקפה, כך שיחול עליהם הסדר השיתוף. אלא שאם מדובר בהסכם ממון שיחתמו עתה הצדדים, אזי לפי החוק כל שינוי כזה שנעשה לאחר הנישואין זקוק לאישור בית המשפט. אבל אם מדובר בהעברות ממש – כגון העברה ללא תמורה של מחצית הדירה מהבעל לאישה – אין צורך באישור.

גם אם בני הזוג יבררו את מצבם הכספי כעת, כדאי לקחת בחשבון שייתכן ויתברר בעתיד שטעו, וחלוקת הרכוש לא תתאים לכוונותיהם, וגם לכך התייחסנו להלן.

ב. המצב ללא צוואה

על פי ההלכה, כאשר גבר נשוי נפטר ומשאיר אלמנה לאחר מותו – לפי דין תורה היא אינה יורשת אותו, אולם היא זכאית לכתובה ותנאי כתובה, היינו בעיקר מזונות ומגורים (מדור). מזונות יש לה רק מנכסי העיזבון עד שתינשא לאיש.[11] זכות למדור יש לה רק בדירה שגרה בה בחייהם, אך אין לה זכות למגורים בבית אחר,[12] למשל בית אבות, אם תרצה בכך.

לכן, רצוי שכל המעוניין לדאוג לעתיד בן זוגו בראש ובראשונה, יציין זאת במפורש בצוואה.[13]

כאשר האישה נפטרת ראשונה, על פי ההלכה, הבעל יורש אותה.[14] לעומת כל זאת, על פי חוק המדינה,[15] בהעדר צוואה, ואם הנפטר הותיר בן זוג וילדים, בן הזוג יורש חצי מהרכוש והילדים מתחלקים בחצי השני בחלקים שווים ביניהם.

כדי שהרכוש יתחלק על פי רצונו של הנפטר ובהתאם להלכה, עליו לנסח צוואה מתאימה. בדרך כלל בן הזוג מעוניין להבטיח זכויות בן זוגו שיישאר אחריו, אך גם להבטיח זכויות מקבלים אחרים – בעיקר ילדיו – לאחר פטירת בן הזוג הנותר. יש והוא סומך על בן הזוג שיכתוב צוואה בהתאם לרצונם המשותף כעת, ויש והוא מגביל כוחו של בן הזוג, כך שהילדים או המקבלים האחרים לא יקופחו.

בהקשר זה יש לציין שכאשר בעל כותב את אשתו כמקבל יחיד, דהיינו, שהיא מקבלת את כל הרכוש, עליו לציין שהיא איננה אפוטרופוס. זאת, כיוון שבגמרא נאמר: "אמר רב יהודה אמר שמואל: הכותב כל נכסיו לאשתו – לא עשאה אלא אפוטרופא",[16] וכך נפסק בשולחן ערוך.[17]

ג. צוואה בדרך של "אחריך"

ניתן לכתוב צוואה בדרך של "אחריך". כלומר, הנותן קובע שלאחר מות המקבל הראשון, הנכסים לא יעברו ליורשי המקבל אלא למקבל שני.[18] צוואה כזו מועילה בעיקר לרכוש בלתי מתכלה, כגון, נדל"ן. נמצא שבן הזוג הנותר מקבל את הנכסים, ולאחר פטירתו הם עוברים למקבלים שהם בגדר "אחריך" שבדרך כלל הם יורשי המצווה. בחייו של המקבל הראשון אסור לו למכור או לתת את הנכסים, ובכך לסכל כוונת הנותן, אך בדיעבד, אם עשה כן, מעשיו הועילו. אפשרות כזו מוכרת גם לפי חוק המדינה (כמובן, ללא ביקורת מוסרית על המקבל הראשון שסיכל את כוונת הנותן).[19]

כדי למנוע מהמקבל הראשון למכור או לתת את הרכוש, יש לכתוב שהמתנה ניתנת "ואחריך מהיום לפלוני".[20] במצב זה למקבל יש רק קניין פירות בנכסים (כלומר, זכות שימוש ולא בעלות מלאה).[21] גם על פי החוק ניתן להגביל את המקבל הראשון ולמנוע ממנו לתת את הרכוש למי שירצה.[22]

חשוב להדגיש את המורכבות ההלכתית של מסלול זה. כאמור, אחד הנוסחים המקובלים הוא "מהיום ולאחר מיתה" (ראו לעיל, עמ' 379), שפירושו: מתן קניין הגוף למקבל מיד, והשארת קניין הפירות בידי הנותן עד פטירתו. ואילו כאשר הנותן כותב: "ואחריך מהיום לפלוני", הוא נותן למקבל הראשון קניין פירות בלבד.

התוצאה היא שעד לפטירתו של המצווה היה למקבל הראשון קניין הגוף. לאחר הפטירה יש למקבל הראשון רק קניין פירות ולמקבל השני יש קניין הגוף. כיצד מתבצע מעבר זה מקניין הגוף לקניין פירות?[23]

כדי להימנע מקושי זה, יש לנקוט בדרך אחרת שהובאה לעיל (עמ' 380), דהיינו, שהמקבל, היינו בן הזוג, אינו מקבל כלום בחיי הנותן, אלא שעה לפני הפטירה ("מהיום ושעה לפני מותי"). במקרה כזה הוא זוכה בעזרת קניין שטר, שעה קודם לפטירתו של המצווה, ובלבד שהשטר עדיין קיים (כדי למנוע שאלת "כלתה קניינו", דהיינו, תחולה של הקניין לאחר סיום מעשה הקניין). אמנם כבר עמדנו שם על הקשיים שבדרך זו, ולא נחזור על הדברים כאן.

כיוון שנוסח "אחריך" במתנה מחיים על פי ההלכה מורכב, למעשה אנו ממליצים על המסלול הראשון הפשוט או על המסלול המותנה שמוצע לקמן בהקשר של צוואה הדדית. אפשרות נוספת היא (במקרה שרק אחד משני בני הזוג כותב צוואה) שהמצווה יכתוב צוואה לבן זוגו, ויתנה את הצוואה בכך שבן הזוג יכתוב צוואה שכוללת חלוקה מסוימת לאחר מותו תוך זמן קצוב.

ד. צוואה הדדית

החוק[24] קובע שאם שני בני זוג כתבו צוואה או שתי צוואות מתוך הסתמכות האחד על הצוואה של השני, הרי שיש להניח שהצוואות הסתמכו זו על זו. רוצה לומר, כל אחד מבני הזוג הסכים לחלוקת רכושו, על סמך ידיעתו את אופן חלוקת הרכוש של בן זוגו. כך, לא יהיה מצב בו אחד מבני הזוג ביטל את הצוואה שלו ואילו הצוואה של בן הזוג השני תתקיים, שכן לא הייתה זו דעת בני הזוג בעת חתימת הצוואה ההדדית.

אשר על כן, אם בעוד ששני בני הזוג בחיים, יבטל או ישנה אחד מהם את הצוואה שלו, חייב המבטל למסור הודעה על כך לבן הזוג השני. עם קבלת ההודעה, בטלות שתי הצוואות. כמו כן, אם לאחר מות אחד מבני הזוג, מבקש בן הזוג שנותר בחיים לשנות את צוואתו, עליו לוותר על כל זכות שהיה אמור לקבל מבן זוגו על פי הצוואה ואף להחזיר לעיזבון נכסים שקיבל על פי הצוואה של בן הזוג, אם כבר חולק העיזבון.

אולם, החוק מאפשר לבני זוג לקבוע במפורש בצוואה שגם אם בן הזוג שיאריך ימים שינה את הצוואה שלו, בכל זאת, הצוואה של בן הזוג שכבר נפטר לא תתבטל.[25]

המשמעות של צוואה הדדית היא, שגם אם שני בני הזוג כתבו צוואה על פי ההלכה, אזי אם אחד מהם ישנה את צוואתו לאחר פטירת בן זוגו, הדבר יגרום לביטול צוואתו של בן הזוג שנפטר, והרכוש של הנפטר יתחלק על פי החוק, דבר שהוא בעייתי מבחינה הלכתית.

לבעיה זו שני פתרונות:

א. לנתק את הקשר בין הצוואות, זאת, למשל, אם יקבע במפורש בצוואה שהצוואות אינן תלויות זו בזו.

ב. לכתוב שהצוואות תלויות זו בזו, אולם, לכתוב כיצד יתחלק הרכוש אם בן הזוג שיאריך ימים ישנה את הצוואה שלו.

יש להעיר, כי ניתן, ואולי אף מומלץ, להגביל את התנאי רק לרכוש שיקבל בן הזוג השני מבן הזוג הראשון. כלומר, שכל אחד מבני הזוג יוכל לעשות בחלק שלו כרצונו, אולם, אם ישנה את החלוקה בחלק שיקבל מבן הזוג השני, אזי בן הזוג השני מחלק את חלקו באופן אחר. במקרה כזה יש לנסח את הצוואה באופן אחר, וכדאי להתייעץ בעניין זה עם עו"ד.

כדי להציג מסמך שניתן להשתמש בו, נחזור שוב על נוסח הצוואה המלא שכבר הוצג בפרק על שטר צוואה לאדם לא-נשוי, תוך שינוי הפרטים הנדרשים לצורך אדם נשוי. כדי שלא להאריך נבחרה האפשרות של שיוך נכסים למקבלים, וחלוקת יתרת הרכוש באופן מסוים.

 צוואת אדם נשוי עם הערות מבארות

נערכה ונחתמה ב____ ביום __ בחדש __ שנת התש__ ( _/ _/ _ למניינם)        

אני הח"מ ________ ת"ז ________ המתגורר ביישוב __________ ברח' ________ מצווה, נותן ומתחייב,[26] בדעה צלולה ומיושבת[27] בלא אונס וכפייה[28] ובלא השפעה בלתי הוגנת מצד מאן דהוא, כדלהלן:

1. הצוואה חלה על כל רכושי:[29] מקרקעין ומיטלטלין, פיקדונות וחסכונות בבנקים, הן במטבע ישראלי הן במטבע זר, ניירות ערך, איגרות חוב, כספים, חובות שחייבים לי אחרים הן בעל פה הן בשטר, זכויות, קופות גמל, זכויות על פי פוליסות ביטוח, קרנות פנסיה וכל רכוש אחר שיהיה בבעלותי שעה אחת קודם מותי.
2. סכום בשקלים השווה ל – 1,000 $ יחולק על פי דין תורה.[30]
3. חלוקת הרכוש

(א) מלבד הסכום הנקוב לעיל בסעיף (‎2) ומלבד ההוצאות והחובות המפורטים להלן בסעיף (‎6), אני מקנה את הרכוש המוזכר להלן במתנת בריא שתחול מהיום ולאחר מיתה,[31] אם לא אחזור בי,[32] כמתנה גלויה ומפורסמת,[33] דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי.[34] ואני מודה שנתתי כל דבר ודבר לפי קניינו המועיל ביותר ובאופן המועיל ביותר,[35] וכל תנאי המתנה נעשו כתיקון חכמים,[36] בהקנאה גמורה, שלא כאפוטרופוס,[37] למקבלים הרשומים להלן.[38]

(ב) ביחס לרכוש שלא מוזכר להלן, אני מודה בהודאה גמורה שאני חייב לכל אחד מן המקבלים הנקובים בשמותם להלן, סך השווה לחלקו המוזכר להלן.[39]

(ג) אותו סך שהודיתי בו, אני מקבל עלי כך גם בתורת התחייבות[40] בקניין גמור אגב סודר ומשעבד את נכסיי לחוב זה, מיטלטלי אגב מקרקעי. חוב זה והתחייבות זו הותנו אף הם, בתנאי שלא אחזור בי מצוואה זו.[41]

)יכתוב את בן הזוג כמקבל יחיד או בין שאר המקבלים)

שם: ________ ת"ז ________ רכוש: _____________________________

שם: ________ ת"ז ________ רכוש: _____________________________

שם: ________ ת"ז ________ רכוש: _____________________________

שם: ________ ת"ז ________ חלק באחוזים מיתרת העזבון: _____________

שם: ________ ת"ז ________ חלק באחוזים מיתרת העזבון: ____________

4. התניית הצוואה (מחקו את המיותר):

[א. צוואה בלתי מותנית]

אני מצהיר שצוואה זו אינה תלויה בצוואה של בן זוגי ____________, וגם אם בן זוגי ישנה את צוואתו, צוואתי זו לא תתבטל. אין בכך כדי למנוע ממני לשנות את צוואתי בחיי אם אחפוץ בכך.[42]

[ב. צוואה מותנית]

אני מצהיר שצוואה זו מותנית בכך שבן זוגי ______________ כתב/ה צוואה והיא מצורפת כנספח לצוואה זו.[43] אם בן זוגי ישנה את צוואתו אזי המקבלים יהיו:

שם: ________ ת"ז ________ רכוש: _____________________________

שם: ________ ת"ז ________ רכוש: _____________________________

שם: ________ ת"ז ________ רכוש: _____________________________

שם: ________ ת"ז ________ חלק באחוזים מיתרת העזבון: _____________

שם: ________ ת"ז ________ חלק באחוזים מיתרת העזבון: ____________

5. אני מקבל על עצמי את דעת הפוסקים המקיימים שטר זה,[44] וכן אני מקבל על עצמי שכל ספק בלשון השטר יהיה נידון לטובת המקבלים, וידם תהיה על העליונה.[45]
6. צוואה זו אינה מונעת ממני למכור או לתת או להקדיש מרכושי בעודי בחיים.[46] חזרה ביחס לרכוש שיהיה בבעלותי שעה אחת קודם מותי לא תיעשה כי אם בצוואה חדשה ובחתימת ידי ובעדים כשרים שקיבלתי בקניין,[47] או בצוואת שכיב מרע.[48]
7. לפני חלוקת העיזבון, ישלמו המקבלים את כל חובותיי מעיזבוני.[49] רק לאחר תשלום חובות אלה ולאחר תשלום הוצאות הקבורה, המצבה ההלוויה והשבעה, יחולק העיזבון על פי האמור בצוואה זו.
8. אם חלק מצוואתי לא יהיה תקף מסיבה כלשהי, לא יתבטל החלק האחר.[50]
9. [>סעיף רשות] מנהל עיזבון

• אני ממנה את מר/גברת ___________ להיות מנהל עזבוני ומבצע צוואתי באופן שיפעל לבדו או באמצעות מי מטעמו בכל הקשור לעיזבון – טיפול, מכירה, חלוקה וקיום הצוואה ללא צורך בהפקדת ערובה.
• מנהל העיזבון ינהל את חלקם של כל המקבלים: ____________________ עד הגיעם לגיל ___ ולפחות במשך שנתיים מיום מותי, המאוחר מביניהם.
• מנהל העיזבון לא יישא באחריות לכל נזק שייגרם לעיזבון למעט נזק שנגרם במזיד או בפשיעה.

10. כל מחלוקת בעניין פירוש הצוואה ויישומה תוכרע בבית דין ________ או על ידי בא כוחו.[51]
11. ולראיה וקניין באתי על החתום: ________ היום: ________

אנו החתומים מטה[52] מאשרים בזה כי בא לפנינו ________ ת"ז ______ בבקשה שנערוך לו צוואה זו על פי רצונו. הנ"ל הקנה בפנינו בקניינים ע"פ דין תורה, וכן ציווה וחתם בפנינו, בהיותו בדעה צלולה, וכן אמר לנו: היו עלי עדים על כל האמור לעיל וזכו בשטר זה עבור המקבלים בצוואה זו.

ולראיה באנו על החתום היום ________

שם ________ ת"ז ________כתובת: _______________

שם ________ ת"ז ________כתובת: _______________