שבר מנעול שהונח על אופניו, האם צריך לשלם?

שאלה

אני ראש ישיבה תיכונית. באחד הימים מגיע תלמיד שמספר שלפני כמה חודשים נגנבו לו אופניים, והבוקר הוא מגיע לישיבה ורואה אותם נעולים לגדר של הישיבה. ניסינו לבדוק במצלמות מי הביא אותם, אך הייתה תקלה והם לא עבדו. נאמר לו שינסה לראות לאורך היום מי זה שהביא. הוא תצפת, ביקש מהשומר, אך הוא חשש שבזמן שיהיה בשיעורים האחרונים באותו היום הגנב ייקח את האופניים, אז הוא פרץ את המנעול ולקח אותם (עביד איניש דינא לנפשיה, ובפשטות יש כאן פסידא, כי הגנב יכול להיעלם עם האופניים) אחה"צ פנו אלי אבא ותלמיד. התברר שהם מצאו בישוב שלנו לפני כמה חודשים אופניים זרוקים ליד החצר. האם פרסמו והכריזו על האבדה המון פעמים (אני ראיתי זאת) ולאחר חודש, אמר להם הרב שהם יכולים להשתמש, ובמידה ויגיע המאבד, יפצו אותו על בלאי וכו'. באותו היום הבן של המוצא הגיע עם האופניים לישיבה ונעל אותם ו... הבנו - שמדובר באותו זוג אופניים. בפשטות - כיון שיש באופניים סימן מובהק, ברור שלא היה יאוש והם של המאבד (כיון שהוא גר בישוב אחר, הוא לא ראה את כל הפרסומים). שאלה - לגבי המנעול שהוא פרץ (עולה כ 60 שח) האם הוא צריך לשלם למוצא (בעל המנעול) כיון שהוא מוצא ישר והגון שהיה מחזיר את האופניים בשמחה או שהוא פטור מדין 'עביד איניש'.

תשובה

השובר חייב לשלם על המנעול.

בשביל להפעיל את דין עביד איניש דינא לנפשיה ולהזיק לשני ולהיפטר, צריכים להתקיים מספר תנאים, והמרכזיים שבהם הם (כפי שמפורש בחושן משפט סימן ד):

1. הנגזל לא יכול להציל את רכושו באופן אחר אלא על ידי הכאת הגזלן או נזק לרכושו.
2. ברור לנגזל שמדובר בגזלה שלו והוא יכול להוכיח זאת, ובנוסף ברור לו שהשני גזלן או מעוניין לגזול.

במקרה שלפנינו שני התנאים לא התקיימו:

1. הוא כלל לא דיבר עם הגזלן ולא ראה כלל אותו כך שלא יכול היה לברר האם אפשר באופן אחר או לא,
2. הוא לא יכול היה להוכיח שמדובר על הגזלן ושהגזלן לא יציית לדברי בית הדין או אפילו לדבריו בעצמו ויחזיר את האבדה (כי הרי הוברר שאין זה הגזלן).

לכן, עליו לשלם את הנזק שנגרם למנעול.

בשולי הדברים נעיר, שחלק מרכזי מדיני עביד איניש דינא לנפשיה מתבסס על הצורך למנוע מחבירו לעשות עבירה ולכן הותר למנוע ממנו זאת אף על ידי הכאה או נזק, מה שאין כן במקרה שלפנינו (ראו הלכה פסוקה סימן ד סק"ה ובהערות שם).