תשובה
אמר רבי זירא: לא ליקני איניש הושענא לינוקא ביומא טבא קמא. מאי טעמא? דינוקא מקנא – קני, אקנויי – לא מקני, ואשתכח דקא נפיק בלולב שאינו שלו.
כלומר שאל לו לאב להקנות את ארבעת המינים לבנו הקטן ביום טוב ראשון לפני שהוא יצא ידי חובה. כיון שניתן להקנות לקטן, אך הוא לא יכול להקנותם בחזרה וביום טוב ראשון צריך שארבעת המינים יהיו בבעלותו של הנוטל (בשאר ימי החג ניתן לקבל מהקטן, כיון שאין צורך שארבעת המינים יהיו בבעלותו של הנוטל). ואכן פוסקים רבים כתבו שאין לקנות את ארבעת המינים מקטן (שו"ת כתב סופר או"ח, קכח; שו"ת מנחת יצחק ה, סה; ועיינו גם ביאור הלכה או"ח תרנח, ד"ה לא יתננו).
היו שלימדו זכות על הקונים מקטן מכמה טעמים:
א. לדעת הריטב"א והר"ן (סוכה מו, ב) כאשר הגיע הקטן ל"עונת הפעוטות" (כבן שש או שבע) הוא יכול להקנות, ועיין בשערים המצוינים בהלכה (קלז, יג) שכותב שנוהגים לסמוך על דעה זו.
ב. אם הקונה הכניס את הערבות לרשותו, יש אומרים (משנה ברורה או"ח תרנח, י) שהן נקנו לו מהתורה בקניין חצר.
ג. יש אומרים (ב"י אבן העזר כח; קצות החושן רלה, ד) שקניין שיסודו בתקנת חכמים מועיל גם כאשר צריך בעלות על החפץ מהתורה.
ד. יש אומרים (שו"ת מהרש"ם ו או"ח כ; הגהות המהרש"ם על או"ח תרנו, ו; שו"ת נודע ביהודה מהדורא תנינא אבן העזר, נד) שאם רכש את החפץ בקניין דרבנן, לפני שהגיע הזמן שבו חל החיוב במצווה שבשבילה קנה (כמו במקרה שלנו, אם קונים את הערבות לפני החג) לכל הדעות הקניין מועיל.
ה. אם הילד ליקט את הערבות מן ההפקר, מן הדין הערבות שייכות לאביו (שו"ע חו"מ רע, ב), ואם הוא לא מוחה בבנו שמוכר אותן מסתבר שנוח לו בכך. אגב, גם ילד מעל גיל בר מצווה, אך גר בבית, והוא "סמוך על שולחן אביו", צריך את הסכמתו של אביו למכור ערבות שזכה בהן מן ההפקר (שו"ע שם; ועיין מועדים וזמנים ו, שהקל בגדול הסמוך על שולחן אביו).
בכל אופן ודאי שעדיף לקנות את הערבות מגדול. אגב, ישנה בעיה נוספת לצערנו, והיא שילדים קוטפים ערבות מעצים שיש להם בעלים, ללא בקשת רשות, וזו סיבה נוספת להימנע מלקנות מילדים, אם לא ברור מקור הערבות.
הרשמו לקבלת עדכונים