סמכות המדינה להפקיע רכוש

שאלה

שלום רב, האם יש למדינה זכות להפקיע קניין אישי של חברה לצורך רבים? לשבור מונופול בשוק התקשורת, אתן דוגמה, חברת בזק, היא מונופול בשוק התקשורת, המדינה עשתה רפורמה שנקראת " השוק הסיטונאי" שאומר שכל חברה מתחרה תוכל להשתמש בתשתיות (מתחת לאדמה, קנים של תקשורת) של חברת בזק ותשלם לה דמי שימוש, וככה נפתח את השוק לתחרות ולרווחת הציבור שירדו מחירי התקשורת, האם הדבר מותר ע"פ ההלכה היהודית? הפקר בי"ד הפקר?

תשובה

בכתב עת שערי צדק[1] פורס נחום רקובר את היריעה בנוגע להפקעת רכוש. ההפקעה יכולה לנבוע מהפקר בית דין הפקר או מ'דינא דמלכותא דינא'. בנוגע להפקר בית דין הפקר, אין צורך בבית דין חשוב כהלל ושמאי אלא אפילו לפרנסי הציבור ישנה סמכות להפקיע ולהפקיר[2]. לא רק שהציבור רשאי להפקיר אלא כל כוחו של בית הדין להפקיר נובעת מכך שהוא מייצג הציבור[3]. סמכות זו היא כל עוד לא מדובר על הפקעה הנגועה באינטרס אישי (לדוגמא רצון פופוליסטי להיבחר שוב בבחירות, מה שמכונה כלכלת בחירות), או הפקעה מפלה. כמו כן ההפקעה יכולה לנבוע  מדינא דמלכותא דינא. וכמו שכתוב בגמרא[4] שאם החוק הוא שהשדה שייכת למי שמשלם מיסים, החוק הזה תקף. תנאי מהותי שהמפקיע חייב לעמוד בו הוא, שכל הפקעה צריכה להיות עם תמורה הוגנת למי שהפקיעו ממנו[5].

במקרה שלפנינו, כיוון שמדובר על הפקעה של רכוש של חברה אחת, ולכאורה יש כאן סוג של הפליה כלפי החברה, יש מקום לשאול האם אכן זה חוק מפלה? לדעתי לא, מי שהיה מונופול שנים ארוכות אינו יכול לטעון טענות על הפליה כאשר מנסים להפוך את השוק לריאלי יותר. בנוסף, תשתיות התקשורת מונחות באדמה ששייכת למדינה. הסיבים מועברים לבתי הצרכנים דרך רשות הרבים שהיא גם כן בבעלות המדינה. עצם היכולת להניח תשתיות במדינה נתונה בידי המדינה (שחייבת להבטיח שגורמים עוינים לא יעשו בהם שימוש), והיא מעניקה זכיונות, כלומר זכות שימוש, והמדינה קובעת מפעם לפעם מה הקריטריונים המתאימים. ולכן היא זו שהעניקה לבזק זכות שימוש בהם והיא זו שיכולה להתנות את הזכות הזאת בתנאים מסוימים שיקבעו גם אח"כ.

לכן נראה שאין בהפקעה זו משום 'דינא דגזלנותא', אלא 'דינא דמלכותא'.