האם די ברוב יהודי או שיש צורך ברוב יהודי של 61 חברי כנסת?

השאלה

לרב שלום, ראשי מפלגת כחול לבן הצהירו לפני הבחירות שהם יקימו ממשלה ללא רוב של 61, על בסיס רוב יהודי. כלומר, ההצעה היתה שהערבים יימנעו והם יקימו ממשלה על בסיס רוב מבין חברי הכנסת של המפלגות היהודיות. האם זה מותר על פי ההלכה?

התשובה

בנוגע למינוי מלך נאמר בתורה (דברים יז, טו): "מִקֶּרֶב אַחֶיךָ תָּשִׂים עָלֶיךָ מֶלֶךְ לֹא תוּכַל לָתֵת עָלֶיךָ אִישׁ נָכְרִי אֲשֶׁר לֹא אָחִיךָ הוּא". כלומר, אסור למנות לא-יהודי לתפקיד של מלך. אולם חז"ל דרשו את דברי התורה ואמרו כי האיסור אינו מוגבל רק למלוכה אלא כולל את כל תפקידי השררה: "שום תשים עליך מלך, כל משימות שאתה משים - אל יהו אלא מקרב אחיך!^[1] אם כן, לכאורה יש לאסור על בחירת לא-יהודים לתפקידים שלטוניים.

אלא שרבים מן הפוסקים אשר התייחסו באופן ספציפי למעמדם של נבחרי ציבור במשטר דמוקרטי סברו כי מסיבות שונות אין בתפקידו של נבחר ציבור במשטר הדמוקרטי ממד של שררה:

1. לדעת רבי חיים בנבנישתי^[2] אם הבחירה בהנהגה והענקת הסמכות נעשית באופן דמוקרטי, לזמן קצוב ובהסכמת הציבור, אין להגדיר את התפקיד כתפקיד שיש בו שררה במובנה ההלכתי.
2. לדעת הרב שאול ישראלי^[3] כיוון שבמשטר דמוקרטי הנוהג במדינת ישראל הבחירה מוגבלת בזמן ואינה עוברת בירושה, הרי שאין בה ממד של שררה הדומה לשררה הניתנת למלך, המתמנה לכל ימי חייו, הוא וזרעו אחריו, וממילא מותר לבחור לתפקיד גם לא-יהודי. לדעתו נבחרי הציבור בשיטה הדמוקרטית הינם שליחים ולא בעלי שררה.
3. לדעת הרב אליעזר וולדינברג^[4] במשטר דמוקרטי נבחר הציבור מקבל החלטות רק בצירוף לנבחרי ציבור אחרים, כפי המקובל בדמוקרטיה פרלמנטרית, בה ההחלטות מתקבלות על פי רוב חברי הכנסת ממילא אין בתפקיד זה ממד של שררה.
4. לדעת הריא"ה הרצוג^[5] יש להעניק זכויות פוליטיות ללא-יהודים כיוון שזה היה התנאי להסכמת אומות העולם להקמת מדינת ישראל. ומסתבר שלהחלטה זו יש תוקף מחייב מ"דינא דמלכותא". מעבר לכך כתב הרב הרצוג כי ללא-יהודים יש זכויות לבחור ולהיבחר כיוון שמדינה דמוקרטית שייכת לכל אזרחיה, כשם שלכל שותף בחברה עסקית יש זכות הצבעה.

אם נסכם נאמר כי פוסקים רבים סבורים כי ההלכה אינה עומדת בסתירה לערכי המשטר הדמוקרטי הקיים במדינת ישראל^[6] וחוקי מדינת ישראל אשר קובעים כי ללא-יהודים אזרחי מדינת ישראל ישנו שוויון זכויות אזרחי מלא ובכלל זה הזכות לבחור ולהיבחר לכנסת^[7]. אלא שעל ההיתרים האמורים יש גם מי שחולק[8].

אמנם לדעת הרב יעקב אריאל למרות שאין בשלטון דמוקרטי בעיה של שררה, הן ברשות המקומית והן בכנסת, ויש לראות במי שאינם יהודים כאזרחים שווי זכויות וחובות כולל הזכות לבחור ולהיבחר לכנסת, ולהיות חברים בממשלה, הרי שמבחינת תחומי העיסוק של נבחרי הציבור הוא נוטה לסייג את הדברים בשני אופנים:

1. בנוגע לתחומים הנוגעים למאפיינים הדתיים הייחודיים לכל אחת מהדתות במדינה. לדעתו אין זה נכון שיהודים יקבלו החלטות ביחס לחייהם הדתיים של בני דתות אחרות, ובאותה מידה אינן זה נכון שבני דתות אחרות יקבלו החלטות ביחס לחייהם הדתיים של יהודים, כגון במינוי רבנים ודיינים, גיור, או קביעת אופיה של השבת.
2. בעניין נושאים הנוגעים להיות מדינת ישראל מדינת העם היהודי. לדעתו אין זה נכון שאזרחים שאינם יהודים יהיו שותפים לקבלת החלטות בתחומי חוץ ובטחון הנוגעים לעצם קיומה וזהותה של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי[9].

בדעה דומה מחזיק הרב שלמה גורן[10] הסובר כי הציבור שאינו יהודי רשאי לבחור לכנסת נציגים שאינם יהודים שייצגו אותו וינהלו את ענייניו, אולם שררתו של חבר כנסת שאינו יהודי מוגבלת לציבור שאינו יהודי ואין להעניק לו שליטה על הציבור היהודי, ומינוי זה חסר תוקף, אפילו בדיעבד.

משמעות הדבר היא כי לממשלה הנסמכת על רוב יהודי, גם אם אינה זוכה לרוב מוחלט (של 61 חברי כנסת), יש סמכות הלכתית ומוסרית מלאה להכריע בכל תחום, כולל בשאלות הנוגעות לנושאים לאומיים[11].