צוואה שאינה כשרה לפי ההלכה

לפי ההלכה לא ניתן לצוות לתת מתנה אחרי המוות, וצוואה הלכתית היא צוואה שבה המתנה ניתנת מחיים. לכן במקרה בו יש צוואה חוקית שהיא נתינת מתנה לאחר המוות, צריך להוציא צו ירושה בבית דין ושם יעשו קניין על הצוואה. אם הדבר לא אפשרי, ניתן להשתמש ברכוש אף ללא קניין, אך על הקרקעות שהתקבלו בירושה חייבים לעשות קניין.
tags icon תגיות

שאלה 

אדם קיבל ירושה שלא מגיע לו לפי דין תורה על פי צוואת הנפטר ואין בין היורשים מי שמערער. האם הוא יכול בשופי ליהנות מהכסף.

תשובה

יש להוציא צו ירושה בבית דין, שם יעשו קניין, וממילא יוכל ליהנות מכספי הירושה. אם הדבר לא אפשרי יש לצדד שמטלטלין וכספים המופקדים בבנק שייכים לרשומים בצוואה ובקרקע חייבים לעשות קניין.

הרחבה

בשולחן ערוך (חו"מ רנ,כד, ורפא,א) מבואר שאין לאדם זכות לתת את רכושו לאחרים לאחר מותו, אלא רק לתת מתנה לפני מותו. 

גדולי האחרונים בדורות הקודמים העלו כמה סיבות לקיים צוואה שתקפה בערכאות, שמהותה הוא לתת מתנה לאחר מיתה. האחיעזר (ח"ג סל"ד, וח"ד סס"ו) ביאר שבתי הדין נוהגים לקיים צוואות כאלו בגלל מצווה לקיים דברי המת. האגרות משה (אבן העזר ח"א סק"ד) כתב שיש לצוואה תוקף מצד קניין, אפילו לאחר מיתה, כמו כתובת בנין דכרין, והמנהג בחו"ל לסמוך על דברי הגאונים הנ"ל (כפי שכתב האחיעזר שם על תקופתו). ועיין גם בבתחוקה ישראל על פי התורה לגראי"ה הרצוג חלק ב מעמ' 143. אמנם המנחת יצחק (ח"ו קסד, קסה) ועוד פוסקים לא קיבלו את הסברות הנ"ל.

במקרה בו היורשים לא מתנגדים, עדיין צריך לעשות קניין מועיל. דומה הדבר לאדם האומר לחברו 'אני נותן לך, או מוחל לך את החפץ הזה במתנה' ולא עשה קניין המועיל, שהרמ"א בחו"מ סימן רמא,ב כתב: "ולשון מחילה אינו שייך אלא במעות שחייב לו, אבל אם היה לו חפץ ביד חבירו ואמר ליה: מחול לך, אינו כלום". המקבל לא עובר שום איסור בזמן השימוש בחפץ, אבל הנותן יוכל בכל עת לתבוע את החפץ בחזרה.

אמנם, נראה שניתן לקיים את המחילה בנוגע למטלטלים וכספים המופקדים בבנק. כתב השו"ע (חו"מ רמא,ג): "המוחל לחבירו מה שיטול מנכסיו, יכול לחזור בו קודם שיטול. אבל לאחר שנטל, מה שנטל נטל. ודוקא מטלטלים, אבל קרקע לא, אפילו דר והחזיק בה". הנו"כ תמהו, כי בסעיף קודם ביאר הרמ"א שמחילה לא מועילה לחפץ הנמצא בעין? ועיין סמ"ע (י) וש"ך (ה). הנתיבות (ד) ביאר שהמחילה מועילה כי מדובר פה במחילה בטעות שאם תפס לא מוציאים מידו (מסכת ב"מ סו:).

בנוגע לכספים שנמצאים בבנק, העלו הפוסקים שתי סברות להתיר שימוש בהם לפי צוואת ערכאות. ניתן לומר כי המנוח הלווה לבנק והורה לו לנהוג בכספים כפי שיפסקו הערכאות, וממילא אין פה לא גזל ולא דין השבת אבדה (חידושי ר' שלמה, כתבים ותשובות סימן ח' בשם האחיעזר, הובא בתחומין יג עמוד 326). בנוסף, מצוה לקיים דברי המת עושה קניין (לפי ר''ת) דווקא אם הושלש הכסף ביד שליש. יש שדנים שכסף שמופקד בבנק נחשב כמושלש, ואם כן, האב הקנה כסף זה למוטב.

אמנם בקרקע שלא מועילה בה תפיסה, לא שייכות כל הסברות שהעלנו לעיל, ונשאר הצורך לעשות קניין בכדי שלא יוכלו לחזור בהם.

 

הדפיסו הדפסה