בשבועות האחרונים הודיעה חברת החשמל כי בכוונתה להעלות את תעריפי החשמל בשיעור של 6-8%. העלאה זו עוררה מחאה אצל כמה מאות אנשים אשר התכנסו להפגין כאשר הם עוטים אפודים צהובים, כדוגמת חבריהם בצרפת, ובדרישה כי הממשלה תתערב ותמנע את העליה במחירי החשמל ובמחירי מוצרי מזון נוספים. מה עמדת התורה בעניין זה?
על פי ההלכה עצם קיומה של המחאה הינו דבר חיובי בעיקרו. חז"ל קבעו את הלכות מקח וממכר עבור שוק חופשי, ישנם קונים רבים ומוכרים רבים והמחירים נקבעים על פי הביקוש וההיצע (בבא בתרא פט ע"א). הסתרת המידע בשוק החופשי הינה מעשה חמור ביותר, שכן היא מונעת את יכולת המיקוח, ומסתבר כי זוהי מהותו של איסור האונאה (בבא מציעא נא ע"א). הידיעה כי המחיר עלה, וכי ניתן להשיג מוצר זה או דומה לו במחיר נמוך יותר אצל המתחרה, הכרחית, וכל פעולה אשר תכליתה לעורר את הצרכנים, להסב את תשומת ליבם לעליית המחירים, ולעורר בקרב המוכרים את הרצון להתחרות על ליבם של הצרכנים - מבורכת. במקרים מסוימים גם חרם צרכנים על יצרנים יקרנים הינו צעד לגיטימי בדרך להשגת מטרה זו.
אולם על מנת שהמחאה תשיג את מטרתה יש להפנותה לכיוון הנכון, וככל הנראה הכתובת איננה בקריית הממשלה בירושלים. על פי ההלכה פיקוח על מחירים הינו צעד לגיטימי (רמב"ם הלכות מכירה יד, ט) אך הוא מוגדר כצעד מחויב רק לשם קיומם של "חיי נפש" (רמב"ם שם) או לשם מאבק במונופולים (רשב"ם שם). אמנם, השלטון רשאי להפעיל אותו גם במקרים נוספים (תוספתא בבא מציעא יא, כג) אבל בוודאי שאמצעי זה אינו ברירת המחדל. לכן גם אם זכותה של המדינה להתערב באמצעות פיקוח על מחירים, אל לה לעשות זאת אלא במקרים בהם יש הכרח, וזאת אחרי שנקטה בצעדים אחרים ובחנה מספר חלופות, שהטובה שבהם היא עידוד התחרות. על מנת לכוון את המחאה לכיוון הנכון יש להתחקות אחרי הסיבות לעליית מחירי החשמל ומוצרי המזון וכאן נראה כי הסיבות שונות.
הסיבה המרכזית לעליית מחירי החשמל היא עליה במחירי הדלקים בעולם. אם נניח כי את העובדה הזו איננו יכולים לשנות (לא נעסוק במסגרת זו בשאלת מחיר הגז הטבעי) הרי שעל מנת לשמור על רמת מחירי החשמל כפי שהיתה, על חברת החשמל היה להתייעל באופן דראסטי באמצעות קיצוץ בשכר העובדים, ו/או פיטורי 1800 עובדים מיותרים (ע"פ דו"ח KMPG משנת 2005). הסיבה שלא ניתן לעשות זאת היא הכוח הרב שמחזיקים עובדי חברת החשמל בידיהם - הכוח לשבות ולנתק את החשמל של מדינת ישראל. כדי לטפל באמת בבעיה, הרי שחובה לחוקק לאלתר חוק ברוח ההלכה המונע שביתות בשירותים חיוניים כמו חשמל, מים ובריאות, (ראה באריכות בספרי "דיני עבודה במדינת ישראל על פי ההלכה" כתר י) ולאחר מכן לדרוש מהנהלת חברת החשמל לנקוט בצעדי התייעלות חד צדדים (למעשה אפשרות זו כבר אינה ריאלית שכן מדינת ישראל הסכימה לשלם עשרות מיליארדים לעובדים המיותרים, בתמורה להסכמתם לפרוש בעוד 7 שנים. את המחיר של הסכם זה נשלם בעתיד). כל עוד המחוקקים במדינת ישראל מעדיפים לאפשר קיומה של זכות שביתה בכל התחומים ובאופן פרוע ובלתי מוגבל אין לנו על מי להתאונן מלבד על עצמנו.
לטענת חברות המזון הסיבה לעליית מוצרי המזון כפולה, גם עליה במחירי הסחורות כמו החיטה והאורז (בעניין זה אין הרבה מה לעשות) וגם עליה של 27% בשכר המינימום, אשר גררה אחריה עליה כללית בשכר העובדים בחברות המזון, מה שחייב את החברות להעלות את מחירי המוצרים עקב הירידה בהוצאות. בהעלאת שכר המינימום שנעשתה בשנים האחרונות שמחו רבים, ולא רק העובדים ששכרם עלה. קביעת שכר ראוי באמצעותו יכול העובד לפרנס את ביתו הינה תקנה חשובה ברוח ההלכה (ראה שו"ת משפטי עוזיאל חושן משפט מד). אולם כמו במשק בית פרטי, אין דבר שאין לו מחיר, ותג המחיר של שכר המינימום לא בושש לבוא בדמותה של עליית המחירים. זוהי אינה רשעות ולא אטימות ובוודאי שאין בהעלאת המחירים משום איסור אונאה, זו פשוט תוצאה טבעית של ההחלטה להעלות את שכר המינימום.
כשם שאדם שקונה לילדיו בגד חדש ומוותר לשם כך על נעלים לעצמו אינו צריך להצטער על כך, שכן זהו סדר העדיפויות שלו. כך החברה כולה המחליטה כי כל עובד ירוויח יותר, אך כולם ישלמו יותר על מוצרים ושירותים אותם ירכשו אינה צריכה להצטער או לרטון, זהו סדר העדיפויות שלה, ועלינו לשמוח על כך זכינו לחיות בתקופה בה אנחנו קובעים את סדרי העדיפויות שלנו ובנים חברה משגשגת על פי ערכי התורה והדרכתה.
כנראה שהתשובה לשאלה זו מורכבת: שכן מחאה שנעשית ללא הבנה כי להעלאת שכר המינימום המבורכת יש תג מחיר – סובלת מילדותיות. מחאה הדורשת במפגיע להרחיב את הפיקוח על המחירים – סתם טועה. מחאה שאינה מבינה את הצרות שמחוללת זכות השביתה הבלתי מרוסנת – טומנת את ראשה בחול. אולם מחאה שתפקידה להעצים את כוח המיקוח של הצרכנים עם היצרנים - ראויה לשבח.
הרשמו לקבלת עדכונים