העתקה לשימוש פרטי

שאלת העתקה לצורך פרטי צריכה להיבחן על פי שלושת הכיוונים שהובאו למעלה:

גישת "הגזל" – על פי גישה זו אין הבדל בין העתקה לצורך פרטי והעתקה לצורך מסחרי, ושניהם לכאורה אסורים.[1]

גישת "ההנאה" – על פי גישה זו אין איסור להעתיק אלא יש חובה לשלם (ראו דברי מלכיאל ג, קנז). שיעור התשלום הוא כשווי ההנאה של המעתיק והמשתמש (לאו דווקא המחיר שדורש בעל הזכויות). אם בעל הזכויות אינו מעמיד אותם למכירה אזי אין חובת תשלום.

גישת "התקנה והחוק" – על פי גישה זו יש לבחון את המצב החוקי. ואכן בפקודת זכות יוצרים 1924 [תיקון: תשנ"ו], סעיף 3ג, נקבע:

לא תהיה זו הפרה של זכויות יוצרים ומבצעים לטבוע או לשעתק יצירה על גבי קלטת לשם שימוש פרטי וביתי שלא למטרות מסחריות.

סעיף זה לא בוטל בחוק זכויות יוצרים החדש (תשס"ח-2007, סעיף 69). סעיף זה מתיר אך ורק העתקה של קלטת. ישנה מחלוקת משפטית האם הוא חל גם על קבצים דיגיטליים של מוזיקה, ולכל הדעות הוא אינו מתיר העתקה של תוכנות מחשב לצורך פרטי. גישות אלה הן הבסיס לדיון בשאלות שעלו בנושא כדלהלן:

מקור הסטורי לזכויות יוצרים בהלכה

שאלה

שאלתי עוסקת בנושא עמדת היהדות בנוגע לפגיעה בזכויות יוצרים. הייתי שמחה לקבל רמז או אזכור למקרה היסטורי שלפיו ניתן לפרש את עמדת היהדות בנוגע לפגיעה בזכויות יוצרים והורדת שירים מהאינטרנט בפרט.

תשובה

הצורך בהגנה על זכויות יוצרים נוצר עם המצאת הדפוס. לפני כן הכותבים דווקא רצו שספריהם יועתקו ויופצו. כשהחלו להדפיס ספרים גדלו ההוצאות ועל כן ביקשו המו"לים הגנה על כספם.

ההגנה הבסיסית הייתה הסכמה של פוסק הלכה לספר והיא כללה איסור על העתקת הספר והוצאתו על ידי אדם אחר (מעין מונופול). פרופ' נחום רקובר (זכויות יוצרים במקורות היהודיים, עמ' 126) כותב כי ההסכמה הראשונה האוסרת העתקה ניתנה בשנת רע"ט (1519) לרבי אליהו בחור. בספרו של רקובר מובאים מספר מקורות להתפתחות האיסור ולגלגוליו השונים, תוכלי לעיין שם. מאז נכתבו ספרים ומאמרים רבים בעניין, שעוסקים בשאלות האקטואליות ביותר.

העתקת מערכת הפעלה של מיקרוסופט

שאלה

שאלתי היא, האם מותר להשתמש בביתי (לצורך פרטי) במערכת ההפעלה של מיקרוסופט ללא תשלום (באופן פיראטי)? בייחוד בגלל שהיא עולה אלפי שקלים, לפי מה שהבנתי. השימוש בה באופן כזה כל כך נפוץ, שזה נראה כבר מותר.

תשובה

ככלל, נחלקו האחרונים האם העתקה היא גזל (שו"ת שואל ומשיב מהדורה א, חלק א, מד, ועוד), או שמא, שהמעתיק אינו גזלן אבל עליו לשלם לבעלים מדין נהנה (הרב זלמן נ. גולדברג תחומין ו, עמ' 196), ויש אומרים שיש לאוסרה על ידי תקנה (שו"ת חתם סופר חלק ה חו"מ, סימן עט). מחכמי דורנו יש הסוברים שלחוקי המדינה והאמנות הבין-לאומיות יש תוקף של תקנה (שו"ת יביע אומר ז, חו"מ ט, וכאמור למעלה, החוק אינו מתיר העתקת תוכנה לצורך פרטי), ויש הסבורים שהדבר אסור בגלל "תקנת בעלי אומנויות כאשר מדובר בכמות מסחרית (ספר עמק המשפט ד, עמ' תקסב). כמו כן, ישנן מחלוקות רבות לגבי הדרך בה יכול היוצר להגן על זכויותיו בעזרת תנאים שונים שיתנה בשעת המכירה.

כהוראה למעשה כתב הרב יעקב אברהם כהן (עמק המשפט ד, עמ' ז) כך:

צריך הירא והשלם לנהוג כרבים מגדולי הפוסקים בכל הדורות שכתבו מפורשות שיש בעלות על יצירה... וגם המקלים מודים "שמכוער מאד" להעתיק ולבוז יגיעת האדם ויצירתו בלי לשלם שום תמורה, "ודעלך סני לחברך לא תעביד - זו כל התורה כולה"... ולעניות דעתי כל הדברים הללו עלולים להטביע בילדים תכונות של זלזול בממון אחרים.

לפיכך, אין להעתיק את התוכנה.

מאגרי מידע ממוחשבים או כתובים

שאלה

א. האם עלי לרשום בדף מקורות לשיעורים שאני מכין כי נלקחו ממאגר זה או אחר כיון שזוהי דרישתם?

ב. האם הכללים שהם דורשים, לדוגמה שאסור להשתמש במאגר של חבר (למיטב זכרוני) הם תנאים לגיטימיים?

ג. האם מותר לי לצלם או להעתיק מספר, כגון סיפורי צדיקים, שכתוב עליו שהעתקה אסורה?

תשובה

בדורות האחרונים, מאז המצאת הדפוס, התעוררה שאלת זכויות יוצרים. חכמי התורה ואומות העולם חקקו חוקים או קבעו תקנות בעניין. לצד חשיבות ההגנה על היוצר, יש צורך לאפשר שוק חפשי ולשמור על זכויות הציבור בכלל והרוכשים בפרט.

א. הדרישה מהקונה לציין שמו של מאגר המידע אף אם היא מנוסחת כהתחייבות אינה מחייבת כיון שהיא בגדר קניין דברים (כלומר, הבטחה שאין לה תוקף משפטי, שו"ע חו"מ רג, א). אלא אם נוסחה כתנאי. אמנם כיון שהתנאי אינו נאכף, מסתבר שגם בעלי הזכויות על המאגר אינם רואים בו תנאי מחייב (ראו: הרב יעקב אריאל, בתוך ספר כתר ו, עמ' 396, על סימן א).

אף על פי כן רצוי לציין את המקור כאשר אין אילוצים המונעים זאת, כדי להכיר טובה, ולחנך את התלמידים להכרת הטוב. נוסף על כך כשהתלמיד יודע את מקור הנוסח שהובא לפניו, הוא יכול להשוות בין גרסאות וכדומה.

ב. שימוש במאגר של חבר – מסתבר שהדבר מותר. לפי גישת "הגזל" – החבר קנה את התוכנה והוא זכאי להשתמש בה ולתת לאחרים להשתמש בה (ללא יצירת עותק נוסף), כשם שהוא רשאי להשאיל חפץ ששייך לו לאדם אחר.

לפי גישת "ההנאה" הדבר מותר כיון שהחבר שילם עבור ההנאה והוא משאיל את זכותו לאחר.

גם החוק אינו אוסר זאת כיון שלא נוצר עותק נוסף.

ג. לגבי העתקה חלקית מספר – מסתבר שהדבר מותר (עמק המשפט ד, עמ' תרו). על פי גישת "ההנאה" – כיון שככל הנראה המשתמש לא היה קונה את הספר בשביל כמה עמודים – יש מתירים (כך משמע מדברי הרב ח"ד הלוי, שו"ת עשה לך רב, ח"ו, סימן צד). גם על פי גישת "הגזל" מסתבר שבעלי הזכויות אינם מקפידים על שימוש חלקי ופרטי (ראו עוד הרב יעקב אריאל, בתוך: כתר 1, עמ' 396, על סעיף א). וגם על פי גישת התקנה והחוק מותר לצלם משום שהחוק מתיר העתקה לצורך לימודי (סעיף 19א לחוק זכויות יוצרים תשס"ח-2007).

זכויות יוצרים בדברי תורה

שאלה

לדעתי יש נזקים גדולים כיום בגלל הזכות המופרזת שמעניקים ליוצרים של ספרות, מוזיקה, ויצירות בלתי גשמיות בכלל. יותר מכך, לרוב, היוצר לא נהנה כלל מהתגמולים שהוא מקבל על יצירתו, כיוון שהרוב מגיע לאחר מותו, ורק העשירים יכולים לשלם על היצירות ולרכוש אותן. (אין סוגיה זו נוגעת לזכות מוסרית לשימור שמו של היוצר, אלא לתגמול ממוני בלבד). הזוהי דרכם של בני ישראל?

הרי על התורה אין זכויות יוצרים ומצווה לכותבה, היא מודל בשבילנו שצריך להפיץ חכמתנו לכולם, ולהרבות תורה בישראל. האם חכמים לא חשבו שהם מונעים את השימוש מתלמידים עניים הרוצים ללמוד את היצירות ואין ביכולתם הכלכלית לרכוש אותם (והרי אסור להעתיק). אילו היה מותר להעתיק עם שמירת הזכות המוסרית הייתה מופצת חכמת אנשי תורה עם קידוש השם. כך גם בנוגע לשירים דתיים – הם כלי וזכות ראויה לתת לעם להתעלות רוחנית.

בהקדמת הספר "חיי אדם" (ובדומה גם ספר החינוך) הוא מסביר כי אינו רוצה לפרסם את שמו כדי שיבדקו את הספר ואת משמעותו. זו דרכה של תורה, שתלמיד חכם לא מתפאר בשמו ומפיץ חכמתו. למה אין תמיכה ועידוד כזה, אלא ההפך הוא?

תשובה

אתה מעלה את שאלת ההגנה על זכויות יוצרים בנוגע ליצירות תורניות ובנוגע למוזיקה יהודית.

ברור שיש מצווה ללמד תורה ולהפיץ אותה ללא כוונת רווח (נדרים לז, ב; רמב"ם תלמוד תורה א, ז; שו"ע יו"ד רמו, ה). גם הסוברים שמותר ליטול שכר עבור לימוד תורה, מודים בוודאי שאין לעשות את התורה קרדום להתעשרות, ומתירים למלמד ליטול רק כדי פרנסתו (שו"ע שם).

בנוגע לזכויות על יצירות תורניות, חשוב להזכיר שלפני המצאת הדפוס רצה כל יוצר שיצירתו תועתק ותופץ ברבים. המצאת הדפוס, והעלויות הרבות הכרוכות בהוצאה הראשונה יצרו את הצורך בהגנה על זכויות היוצרים.

האחרונים העלו נימוקים שונים מדוע יש להעניק זכויות לבעל החידושים: משום החובה המוסרית לאזכור שמו, כדי לשמור על תוכן היצירה ללא שינויים, וכדי להחזיר לו את הוצאות הכתיבה וההדפסה (ראו בעניין זה עמק המשפט ד, סימן יב, עמ' קכג-קנג).

כמו כן יש לחדד את ההבחנה בין תוכן היצירה שאיננו מוגן, לאופן הצגתה והפצתה שמוגן. ביתר פירוט, מותר לצטט את דברי התורה ולנגן את המנגינות המרוממות, אבל אסור להעתיק את הספר או את הדיסק בהם התכנים מופיעים. מובן שמי שיכול להפיץ את תורתו ויצירותיו ברבים במחיר עלות, תבוא עליו ברכה.

הקלטת מופע

שאלה

אני ואשתי היינו במופע של זמר שחביב על שנינו, והקלטתי את המופע דרך טייפ מנהלים. מכיוון שלא עלה בידי לברר לפני המופע האם מותר מבחינת ההלכה להקליטו, התנתי ביני לבין עצמי שאם יתברר שמותר אשמע אותו בביתי ואם לאו אמחק אותו. על כן רציתי לדעת, האם לשימושי הפרטי בלבד מותר לי לשמוע את המופע המוקלט?

תשובה

הקלטה של מופע בטייפ מנהלים היא בדרך כלל באיכות נמוכה מאוד. לפיכך אם מדובר בשימוש אישי ולא מסחרי, נראה שהיוצרים אינם מקפידים על כך. לעובדה ששילמת עבור המופע אין משמעות במקרה זה, כיון שהתשלום הוא עבור השתתפות חד-פעמית במופע ולא עבור הקלטה שלו. מה גם שבדרך כלל הקלטה של מופע מוצעת למכירה.

צילום מספרים

שאלה

אני מורה בבית ספר על-יסודי. תלמידותיי לומדות עם ספר מסוים וברצוני להכין להם דפי עבודה עם תרגילים מספר אחר שברשותי. האם מותר לצלם מהספר את הדפים הנחוצים? בכל מקרה התלמידות לא ייקנו את הספר כי יש ברשותן ספר אחר שקיבלו מהספריה.

תשובה

העתקת חלק מספר (מיעוטו של הספר) לצורך לימוד לדעת שו"ת שבט הלוי (ד, רב) מותרת. במיוחד במקרה זה שהתלמידות בוודאי לא ייקנו את הספר (הרב ח"ד הלוי, שו"ת עשה לך רב, ח"ו, סימן צד). יש לציין שגם החוק מתיר העתקה לצורך לימוד. כל זאת בתנאי שבית הספר לא גובה תשלום עבור החומר המצולם מעבר לעלות הצילום (עמק המשפט, חלק ד, סימן לה, ס"ק קצט) שכן אז הצילום הופך לצורך מסחרי.

זכויות יוצרים של המצולם או של המפיק?

שאלה

ארגון מסוים צילם שכן שלי לשעבר, בהרצאה וראיון כשהוא מספר על נס שאירע לו. הוא לא ידע שזה נמצא בקלטת. באתר אינטרנט של אותו ארגון כתוב שעל כל העתקה או צריבה של דיסק מהאתר או בכלל יש לשלם כסף. שאלתי היא: יש לי תוכנת חיתוך, הסרט נמצא ברשותי, האם מותר לי לחתוך את הקטע שאותו שכן מופיע בו, ולהעביר לו את כל הקטע הזה (לא את כל הקלטת) מבלי לשלם.

תשובה

בשו"ת אגרות משה (שו"ת אגרות משה חלק או"ח ד סימן מ, אות יט) כתב:

ואדרבה בעל הדברי תורה, כיון שאמר זה [דברי תורה] ברבים [כך] שכל אחד יכול להעתיק על טייפ – אין לו שום רשות למנוע מלעשות טייפס [קלטות]... אבל לעשות טייפ אחר מטייפ אחד שלא ברשות [בעל הזכויות] הוא איסור גזל.

כלומר, לאדם שאמר דברי תורה ברבים אין זכויות על דבריו (בהמשך הוא כותב שהוא יכול למנוע את פרסום הדברים והפצתם), אולם, ישנו איסור גזל להעתיק את הקלטת המקורית משום גזל. הכלל העולה מדבריו הוא שאין זכויות לבעל הרעיון אלא למי שיצר את הכלי להפצתו. ולכן במקרה זה הזכויות על הצילום שמורות למי שצילם, כלומר למי שיצר את הסרט ואסור לאדם אחר לקחתו ללא רשות (ראו עוד עמק המשפט ד, עמ' תרמא). אמנם אנו משוכנעים שבמקרה כזה תוכלו לקבל רשות מהארגון לחתוך את הצילום המבוקש, יתירה מזו, הדעת נותנת שבעל הזכויות אינו מתנגד שהמצולם יקבל עותק של הראיון עמו.

העתקת גרסה ישנה של תוכנה

שאלה

תוכנות ישנות – כשיצאה גרסה חדשה ואין להשיג את הישנה יותר, האם מותר לצרוב במקרה כזה. לדוגמה יצאה גירסה חדשה של חלונות של מיקרוסופט, והם לא מוכרים יותר את הגירסה הקודמת. דוגמאות נוספות: תוכנות עיבוד תמלילים, וגרפיקה ישנה שלא נמכרות עוד אחרי שיצאו גרסאות חדשות יותר לשוק. האם יהיה מותר להעתיק במקרים כאלה? והאם מותר לצרוב תוכנות משחק שכבר אינן נמכרות בשוק או אפילו דיסקים של זמרים שכבר לא נמכרים?

האם יש הבדל בין תוכנה שאמורה לשמש כתוכנת ממשק (או עזר) כמו בסעיף קודם, לתוכנה המוכרת תכנים, כמו למשל גרסה ישנה של תוכנה של מאגר מידע שלא ניתן להשיג בחנויות. האם במקרה כזה לא יהיה ניתן לצרוב תוכנה ישנה שיצאה מהשוק כי מדובר בתכנים ולא בתוכנת עזר, ואז צריך לקנות דווקא את הגרסה החדשה (או לקנות מאדם אחר מקור ישן ושיעביר את זכויות השימוש בה מידיו)?

תשובה

בעניין זה יש הבדל גדול בין הגישות השונות:

על פי גישת החוק אין הבדל בין גרסה ישנה לחדשה, והעתקת שתיהן אסורה.

גם על פי גישת הגזל אין הבדל בין תוכנה חדשה לישנה ובשתיהן יש איסור גזל.

על פי גישת ההנאה יש ליוצר זכויות גם על גרסה ישנה, אולם ההנאה הכלכלית מגרסה ישנה אינה זהה להנאה מגרסה חדשה. בגרסה ישנה הכוונה למחירה בשוק (יד שניה), שהוא בדרך כלל נמוך באופן משמעותי מתוכנה חדשה, גם אם החברה ממשיכה למכור את הגרסה הישנה במחיר של תוכנה חדשה. וראו עוד עמק המשפט (ד, עמ' תרא). ומי שרוצה לנהוג כך – יש לו על מי לסמוך.

העתקה עבור אדם שלא היה קונה את היצירה

שאלה

תוכנות או דיסקים של תורה או של שירים שאין סיכוי שאדם יקנה אותם בשום מקרה, האם אפשר לצרוב ולתת לו?

תשובה

מדברי הרב ח"ד הלוי (שו"ת עשה לך רב, חלק ו, סימן צד) משמע שבמקרה כזה מותר להעתיק. ובלבד שלא תהיה זו "עצת היצר", ולכן אדם צריך לבחון את עצמו ביושר. נראה שהוא נקט את גישת "ההנאה", ולפי שבמקרה זה אין למשתמש הנאה כלכלית ההעתקה מותרת. בספר עמק המשפט (ד, סימן כח) דחה סברה זו משום שבדרך כלל המעתיק היה רוכש את הדבר, אם לא היה יכול להשיג העתק בחינם ונמצא אם כן שהוא נהנה מההעתקה. כך גם מסתבר על פי גישת הגזל. גם על פי החוק אין בשיקול זה בכדי להקל.

גזל הגוי ו"גיור" מנגינות נכריות

שאלה

1. ידוע כי גזל הגוי אסור. אם כן על מה מסתמכים אותם זמרים שלוקחים מנגינה או לחן של שיר שהולחן על ידי גוי, ורק מרכיבים עליו מילים בעברית, מבלי לקבל הסכמת הגוי או לפצות אותו? לכאורה, הדבר אסור, בין לפי החוק הבינלאומי ולפי חוקי מדינת ישראל (הפרת זכויות יוצרים), ובין לפי ההלכה, האוסרת גזל הגוי.

2. בהנחה שהתשובה לשאלה 1 היא שאסור לזמרים/יוצרים יהודים לעשות כנ"ל, והם עברו על ההלכה בכל זאת והקליטו שירים שלהם על מנגינות של גוי, האם מותר לי לקנות תקליטים שלהם, או שמא אסור משום "מסייע בידי עוברי עבירה"/ "לפני עיוור"?

תשובה

1. אכן יש בכך איסור, ונראה שבדרך כלל הזמרים משלמים עבור השימוש במנגינה.

2. בהמשך לכך, אין לחשוש שאותם זמרים לקחו את המנגינות ללא רשות שכן פעמים רבות הם מבקשים רשות או שהם מבצעים מנגינות שהן דומות אך לא זהות למנגינות המקוריות וכן ייתכנו סיבות נוספות שזכויות יוצרים לא יחולו בגללן. על כן אין לחשוש שניגון מסוים ניטל שלא ברשות.

צילום ספר ישן שאינו עומד למכירה

שאלה

אני מעוניין בספר ישן שהודפס בשנות החמישים, וניתן להשגה רק בחנות ספרים משומשים (כנראה בעלות של מאות שקלים) או בספרייה אוניברסיטאית. האם מותר לי לצלמו (מצד זכויות יוצרים, ומצד שימוש ברכוש האוניברסיטה)?

תשובה

לגבי צילום ספר ישן שבעליו אינם מדפיסים אותו. חשוב לשים לב שבדרך כלל הזכויות אינן של חנויות הספרים המשומשים ולא הם הקובעים את מחיר הספר. ובמקרה שלנו נראה שאם בעלי הזכויות אינם מדפיסים מחדש את הספר, השאלה היא האם ניתן לצלם ספר שבעל הזכויות שלו לא מציע אותו למכירה?

בשו"ת ציץ אליעזר (כ, נא) כתב שבמקרה כזה מותר להעתיק כיון שמן הסתם היוצר מעוניין שיצירתו תופץ (הוא מדבר על יצירה תורנית, אבל הטענה מסתברת גם לגבי תחומים נוספים). גם בספר "עמק המשפט" (ד, סימן לה אות ר) כתב שנראה שניתן לצלם את הספר במקרה כזה, אך הוסיף שאם המחבר או בעלי הזכויות ידפיסו את הספר מחדש צריך לקנותו או לפצות אותם על השימוש בצילום.

השמעת מוזיקה באירועים

שאלה

האם מותר לנגן שירים מדיסקים מקוריים באירועים שונים: פורים, חתונה, או הרצאה, ללא אישור של המו"לים של הדיסק ולמה?

ישנם כאלה שכותבים על הדיסק שאסור להשמיעו ברבים ללא אישור, אבל בעצם אפשר לומר שאין שום הפסד כספי כיון שהקהל שומע פעם אחת ומי שנהנה אולי דווקא ירצה לקנות?

מה הדין של הקרנת סרט ברבים, שאז סביר שמי שיראה את הסרט לא יקנה אותו.

תשובה

על פי גישות "ההנאה" ו"הגזל" מסתבר שאם קנית את היצירה ושילמת עליה אתה רשאי להציג (או להשמיע) אותה בפני אורחיך, ואף באירוע. על פי הגישה שנותנת תוקף לחוק בעניין זה, יש לעיין בחוק. החוק (סעיף 13 לחוק זכויות היוצרים) אוסר הצגת יצירה בציבור. מסתבר שהצגת יצירה באירוע פרטי מותרת, ובאירוע ציבורי אסורה. גם באירוע ציבורי, אם היצירה איננה מרכז האירוע (כגון מוזיקת רקע בלבד) יש מקום להתיר (ראו לדוגמא סעיף 22 לחוק הנ"ל).

ולכן אם הנך אדם פרטי ועושה זאת להנאתך, נראה שמותר. אם זו חברה שמוכרת שירותי מוזיקה או תזמורת או בית קפה שמשמיע את המוזיקה ללקוחות שמשלמים עבור השהייה במקום, נראה שאסור. נדגיש שוב, מדובר באיסורים של בין אדם לחבירו. נסה לשים את עצמך במקום היוצרים ולחשוב איך היית רוצה שינהגו בדברים שהשקעת בהם את מיטב כוחותיך.

הצגת סרטים באירועים ציבוריים

שאלה

כידוע מותר לנגן דיסקים שנקנו כחוק בחתונות או באירועים פרטיים. האם מותר להקרין ברבים, למשל בבית ספר או בבית כנסת, סרט שנקנה (על אף שכתוב לא להקרין ברבים). כמובן שההקרנה לא מסחרית ולא נגבה כסף. האם הדין יהיה כמו בדיסק שמע – או שהדין שונה בסרט כיון שבסרט אם אנשים רואים פעם אחת סביר שלא יקנו אותו (בניגוד לדיסק שמע)?

תשובה

לגבי בתי ספר, החוק (סעיף 29 לחוק זכויות היוצרים) מתיר השמעת מוסיקה בבית ספר, לתלמידים, למורים ולקרובי משפחתם. החוק (שם) אוסר הצגת סרט בבית ספר, למעט לצורך הוראה או מבחן.

על פי גישות "הגזל" ו"ההנאה" מסתבר שזכותו של מי שקנה את הסרט להראות אותו לאורחיו בביתו, אולם אין לו רשות להציגו ברבים (במקרה כזה החוק מסייע לפרש את כוונת בעל הזכויות).

ציור מחדש של תמונות וציורים

שאלה

התחלתי לצייר כתחביב תמונות על מנת לתלות אותם בביתי, אך כיוון שאין לי כישרון וניסיון לצייר ציור מקורי שלי, אני מחפשת תמונות באינטרנט ומציירת לעצמי את אותן תמונות. האם הדבר מותר באחד משני המקרים הבאים:

א. התמונה המקורית מוצעת למכירה באינטרנט בעותק יחיד.

ב. האמן מצייר שוב ושוב את אותה תמונה עבור כל רוכש (עותקים רבים מאותה תמונה).

ג. אם מותרים הסעיפים הקודמים לתלייה בביתי – האם מותר לי גם לתת במתנה למישהו תמונה שהעתקתי?

ד. אם הסעיפים הקודמים אסורים – האם בשינוי מסוים מותר?

ברצוני לציין שאת התמונות המקוריות עצמן אין בכוונתי לקנות בשום אופן, והמטרה היא לצייר לעצמי תמונות כלשהן (כלומר חווית הציור היא העיקר, ולא תמונה ספציפית שאני רוצה לתלות בביתי).

תשובה

בעניין זכויות על ציור האריך בספר עמק המשפט (חלק ד, סימן לו, ובמיוחד בסעיפים כג-כד). נראה שבציור להנאתך, לשימושך הפרטי וכן לצורך מתנה יש להקל. אך אם רצונך בציור למטרות אחרות ראוי להימנע, אלא אם כן תשני דבר מהתמונה המקורית.