מינוי שופטים ודיינים

פוליטיזציה בוועדות?

הועדה למינוי שופטים מורכבת מנציגי בית המשפט העליון ובהם נשיא בית המשפט, נציגי לשכת עורכי הדין, נציגי ממשלה ונציגי הכנסת. באופן דומה מורכבת גם הועדה למינוי דיינים, אלא שבמקום נציגי בית המשפט העליון חברים בה דיינים מבית הדין הגדול ובהם הרבנים הראשיים. השופטים והדיינים המועמדים עוברים השתלמות ומבחני התאמה שונים.

על המבנה של גופי הבחירה, מתקיים ויכוח האמנם זו הדרך הראויה? על הועדה למינוי שופטים הטענה היא שמבנה זה איננו מיצג את המגוון של החברה הישראלית, ומאחר ובבית המשפט נידונים נושאים השנויים במחלוקת, זה פוגע בעקרונות הדמוקרטיה. במהלך השנים, עוצמתם והשפעתם של נציגי השופטים מהעליון היתה חזקה ומשמעותית מאד. לעומת זאת, החשש ההפוך הוא שהגדלת מספר הפוליטיקאים בוועדה, תגרום לפוליטיזציה של הועדה, ויתמנו שופטים ע"פ קשרים ולא ע"פ כישורים. בוועדה למינוי דיינים, הדיינים אכן מתמנים ע"פ מפתח פוליטי, ובשנים האחרונות קרה לא אחת שמועמדים ציונים דתיים לא נבחרו, בשל חולשת כוחם הפוליטי של נציגי הציונות הדתית, על אף כישוריהם וציוניהם המצטיינים של מועמדים מסוימים בבחינות לדיינות.

מי מינה את דייני הסנהדרין?

מה היא הדרך הראויה לבחור דיינים ושופטים? המקורות להלן עוסקים בעיקרם בדרך מינוי חברי סנהדרין, אך ניתן ללמוד מהם תובנות ועקרונות לכאן ולהיום גם למינוי דיינים ושופטים.

הצו: "שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך" (דברים טז, יח), מופנה לציבור: "וזאת אחת מן המצוות המוטלות על הצבור כולן שבכל מקום ומקום. ...כי המצוה הזאת עמוד חזק בקיום הדת" (ספר החינוך מצוה תצא). חובה חברתית ודתית למנות ולקיים מערכת משפט ודין.

מי היה הגוף שמינה את חברי הסנהדרין? כיצד ידעו במי לבחור? הרמב"ם מצביע על שני מסלולים, הנראים כסותרים אך הם בעצם משלימים זה את זה:

"מבית דין הגדול היו שולחים בכל ארץ ישראל ובודקין. כל מי שימצאוהו חכם וירא חטא, ועניו ושפוי, ופרקו נאה, ורוח הבריות נוחה הימנו, עושין אותו דיין בעירו. ומשם מעלין אותו לפתח הר הבית, ומשם מעלין אותו לפתח העזרה, ומשם מעלין אותו לבית דין הגדול" (רמב"ם הלכות סנהדרין פרק ב הלכה ח). מכאן עולה שנציגי בית הדין הגדול הם הממנים.

אולם, מהלכה אחרת מסתבר שיש גורמים נוספים שבסמכותם למנות את הדיינים: "כל סנהדרין, או מלך, או ראש גולה, שהעמידו להן לישראל דיין שאינו הגון ואינו חכם בחכמת התורה וראוי להיות דיין, אף על פי שהוא כולו מחמדים ויש בו טובות אחרות, הרי זה שהעמידו עובר בלא תעשה, שנאמר: 'לא תכירו פנים במשפט' (דברים א, יז)" (רמב"ם הלכות סנהדרין פרק ג הלכה ח).

סנהדרין, מלך וראש הגולה. הכיצד? התשובה היא שנציגי בית הדין הגדול היו בודקים את כישוריו רמתו המקצועית, ואת מידותיו ותכונותיו הטובות של המועמד. אך היה צורך גם במתן סמכות לדון מהרשויות השלטוניות, וכאן נכנס המלך או ראש הגולה לתמונה. ומכאן, שהאחריות על המינוי מוטלת אם כן גם על הרשות הדתית וגם על הרשות השלטונית.

כך יש להסביר גם את הפסוקים אודות מעורבות המלך יהושפט במינוי דיינים שדנו על פי משפט התורה, ושופטים שדנו ע"פ משפט המלך:

"ויעמד שפטים בארץ בכל ערי יהודה הבצרות לעיר ועיר. ויאמר אל השפטים ראו מה אתם עשים כי לא לאדם תשפטו כי לה' ועמכם בדבר משפט. ועתה יהי פחד ה' עליכם שמרו ועשו כי אין עם ה' אלוקינו עולה, ומשא פנים, ומקח שוחד. וגם בירושלם העמיד יהושפט מן הלוים והכהנים ומראשי האבות לישראל למשפט ה' ולריב וישבו ירושלם. ויצו עליהם לאמר כה תעשון ביראת ה' באמונה ובלבב שלם.   וכל ריב אשר יבוא עליכם מאחיכם היושבים בעריהם בין דם לדם בין תורה למצוה לחקים ולמשפטים והזהרתם אתם ולא יאשמו לה', והיה קצף עליכם ועל אחיכם כה תעשון ולא תאשמו.והנה אמריהו כהן הראש עליכם לכל דבר ה', וזבדיהו בן ישמעאל הנגיד לבית יהודה לכל דבר המלך ושטרים הלוים לפניכם, חזקו ועשו ויהי ה' עם הטוב" (דברי הימים ב יט, ה-יא).

מערכת השלטון היא זו שמעמידה-מאשרת וממנה את הדיינים הדנים את דבר ה', ואת השופטים הדנים את משפט המלך, והיא גם זו שיוצאת בקריאה-דרישה, לנהוג ביושר ובצדק, באמונה ובלב שלם.  

גופי השלטון הם המאשרים ומעניקים את הרשיון לדון ולשפוט, אבל עליהם לקחת בחשבון שהמינוי יהיה גם רצוי לעם, לקהל שנזקק לשרותיו והכוונותיו של השופטים והדיינים. כך פסק

הרמ"א (חו"מ ג, ד)  שאסור לאדם לפעול לכך שהמלך ימנה אותו לדיין בניגוד לרצון הציבור "ומכל מקום מי שעושה זה בלא רשות הקהל, מצער הצבור ועתיד ליתן את הדין".

החתם סופר כתב בתשובה שהנוסחה המחייבת לבחירת דיין היא בצירוף שני תנאים מחייבים:  "רוב הציבור חפיצים בו, גם שיהיה חשוב והגון" (שו"ת חתם סופר, חלק ה סי' כא).

הרצון לשמור על גיוון

לכך יש להוסיף מוסד נוסף ממנו ניתן להקיש לנעשה בימינו. בהלכה מוזכר שלכל שבט היה בית דין משלו, ומעל כולם היתה הסנהדרין. הדבר משקף את הנכונות לקבל את הגוונים השונים בעם ישראל. כך משמע גם מההלכה שהובאה למעלה על פיה הסנהדרין היו מחפשים דייניפ בכל עם ישראל, ולא מצטמצמים לקבוצה זו או אחרת.

מי שפעל ברוח זו היה הריא"ה הרצוג שקיבץ לבית הדין הרבני הגדול תלמידי חכמים יוצאי דופן מכל המגזרים, ובהם הרב אברהם שפירא והרב יוסף קאפח זצ"ל, ויבלח"א הרב עובדיה יוסף והרב שלום יוסף אלישיב.

אם כך, הרי שבחירת דיינים נעשתה הן על פי הידע והמידות האישיות שלהם, והן מתוך רצון להביא לידי ביטוי גוונים שונים בציבור. בהתאמה המוסדות המעורבים היו הן הדיינים עצמם, בעיקר בקביעה מי ראוי להתמנות, והן הגופים הפוליטיים ששיקפו את רצון הציבור. 

בחירת שופטים ודיינים במדינת ישראל

לאור זאת ניתן להעיר בנוגע לבחירת דיינים כי, מחד גיסא, טוב שיש הקפדה על מינוי של דיינים ממגזרים שונים, ומאידך גיסא, דומה שהפוליטיזציה והמעורבות של בעלי עניין אישי במינויים פוגעים לעתים במי שאינו בעל קשרים.

לגבי מינוי שופטים המסקנה היא שהטענה בדבר מינוי "מקצועי", ללא מעורבות פוליטיקאים מנוגד לעקרון על פיו דיינים אמורים להיות מקובלים על הציבור. לא מדובר בכת סגורה שממנה את חבריה, ותפקידה לכפות על הציבור פסיקה שהמנוגדת לרוחו. להיפך, דיינים ושופטים אמורים לבוא מתוך הציבור, ולזכות באמונו, ומתוך כל עליהם לפעול לשם שמיים וללא מורא למען מימוש הצדק.

האם להגדיל את מספר הפוליטיקאים בועדות? האם זה לא יחריף את החשד לפוליטיזציה של המינוי? חששות מעין אלה על אינטרסנטיות וראיה צרה, יכולים להיות כמעט בכל דרך בחירה ובכל הרכב וועדות או גוף בוחר שיוצע. הנקודה העיקרית צריכה להיות בדרכים להטמעה והפנמה מעמיקה אצל כל מי שקשור למינוי שופטים ודיינים, שינהג כפי שהוא היה מצפה מהשופט או הדיין הנבחר. הוועדה או כל גוף בוחר אחר, הם סוג של בית דין או בית משפט, ונדרש מהם מה שהם ידרשו מהשופטים והדיינים שהם ממנים – לקבל החלטות הגונות לטובת כלל הציבור. אם ראייתם צרה, הרי שקצרה הדרך להרס מערכת המשפט והדיינות. מה שנדרש הוא בחינה מקצועית של המועמד, בדיקת אישיותו - תכונות ומידות טובות, ויכולתו לנתח דברים ביושר בצדק בהגינות, וללא נטיות אישיות צרות, והיות מערכת הדיינות והשופטות בכללותה מגוונת ומייצגת של רבדים שונים בחברה.

הרב יהודה זולדן, מפקח מרכזי להוראת תלמוד ותושבע"פ בחינוך הדתי

פורסם בגיליון 718 של מוסף צדק מקור ראשון