ביטול עסקה תוך 14 יום

השינוי בחוק

לאחרונה נכנסו לתוקף תקנות הגנת הצרכן [ביטול עסקה], המעניקות לצרכן המבטל עסקה החזר כספי מלא במזומן, בניכוי דמי ביטול בשיעור 5% או 100 ₪ - הנמוך מביניהם. פרק הזמן שבתוכו ניתן לבטל את העסקה הינו, ברוב המוצרים, 14 יום.

תקנות אלו מתייחסות לסעיף 14(ו) לחוק הגנת הצרכן. סעיף זה הופך בעצם חלק גדול מהעסקאות הצרכנית לחוזה "על תנאי", לפיו הצרכן מקבל זכות לבטל את הסכם הרכישה בתוך פרק הזמן בו הותר לו להחזיר את המוצר, ללא שום טענה של אי התאמה ו/או פגם ו/או הטעיה ו/או כל טענה אחרת כלפי המוכר. די בכך שהצרכן חפץ בביטול העסקה, גם ללא שום סיבה נראית לעין, על מנת שהעוסק יהא חייב להחזיר לו את כספו.

דברי ההסבר להצעת החוק לא נתנו תשובה לשאלה מדוע מצב זה ראוי. הם הסתפקו באמירה סתמית שהדבר יעודד מסחר הוגן, אך לא הסבירו כיצד מעודד החוק מסחר הוגן.

מסתבר שהצורך בחוק נובע מהתפתחות טכניקות שיווק מתוחכמות ואגרסיביות, אשר כתוצאה מהן עלול אדם למצוא את עצמו רוכש מוצר שאינו זקוק לו, או שאינו מתאים לצרכיו. מן העבר השני, יש בחוק גם בכדי להיטיב עם בעלי העסקים, באשר הוא יגרום לכך שלקוחות יירתעו פחות מלבצע עסקאות, מתוך ידיעה שיש באפשרותם להתחרט ולבטל את העסקה.

על פי המשפט העברי "אין אחר קנין כלום" (בבא בתרא קנב ע"ב; רמב"ם הלכות זכיה ומתנה פרק ט). כלומר, לאחר שנעשה קנין אין הצדדים יכולים לחזור בהם, אלא אם כן נפל פגם בקנין כגון טעות, אונאה וכדו'. עם זאת, הצדדים רשאים לסכם ביניהם מראש במפורש שיוכלו לחזור בהם. בתלמוד ובפוסקים נדונה שאלת הריבית במקרה של עסקה מותנית, אולם, כאן לא נעסוק בה.

תוקפו ההלכתי של החוק

העובדה שהוראות החוק הינן קוגנטיות ולא ניתן להתנות עליהן, מעוררת נקודה נוספת שיש לתת עליה את הדעת – שאלת תוקפו ההלכתי של החוק: האם רשאי הקונה, על פי ההלכה, לדרוש את ביטול המקח בלא כל סיבה, גם במצבים בהם ידוע לו שהמוכר אינו מעוניין להחזיר את הממכר והוא נאלץ לעשות כן רק מאימת החוק? אף ש"דינא דמלכותא דינא", אין הדברים אמורים אלא בחוקים שהם בגדר "תקנת הציבור", האם האפשרות הגורפת לבטל עסקה הינה בגדר "תקנת הציבור"?

במאמר שפירסם באינטרנט עו"ד יואב מיליס, הוא מראה שהחוק עלול להביא לעיתים לאפקט הפוך ממסחר הוגן. כך, למשל, מי שרכש מוצר שמחירו השקלי מושפע משער הדולר, עשוי להיווכח מספר ימים לאחר רכישתו, שכתוצאה משינוי בשער הדולר, ירד מחירו ב 20%. במקרה כזה עשוי הצרכן למהר לבטל את העסקה, לקבל את כספו בחזרה ולמהר לרכוש את אותו מוצר במחיר הנמוך. האם מותר יהיה לאותו צרכן לנהוג כך גם על פי ההלכה, מחמת הכלל של "דינא דמלכותא דינא"?

נראה שלפי ההלכה יש להבחין בין מצבים בהם ניתן לומר שנפל פגם בגמירות הדעת של הקונה, כתוצאה מלחץ שיווקי שהופעל עליו בדרכים שונות, או כתוצאה טעות כלשהי (אף שאין בה בכדי להגדיר את העסקה כמקח טעות), לבין מצבים כגון זה המתואר לעיל, בהם גמירות הדעת היא מוחלטת וביטול העסקה נעשה משיקולים ספקולטיביים בלבד. במצבים מהסוג הראשון ניתן לראות את אפשרות ביטול העסקה כ"תקנת הציבור" התקפה על פי ההלכה, אולם במצבים מהסוג השני, נראה שאסור יהיה על פי ההלכה לבטל את העסקה – אלא אם כן נעשה הדבר בהסכמתו המוחלטת של המוכר.

אתיקה עסקית

זאת ועוד, ההלכה אוסרת על אדם לחזור בו מעסקה, גם טרם ביצוע מעשה קניין. אמנם, מבחינה משפטית יכול הוא לחזור בו, אך למרות זאת אמרו חכמים: "מי שפרע מאנשי דור המבול ומדור הפלגה הוא עתיד להפרע ממי שאינו עומד בדבורו" (בבא מציעא מד ע"א). כך למשל פוסק הרמב"ם (הלכות מכירה פרק ז, הלכה א): "מי שנתן הדמים ולא משך הפירות, אף על פי שלא נקנו המטלטלין כמו שביארנו, כל החוזר בו בין לוקח בין מוכר לא עשה מעשה ישראל וחייב לקבל מי שפרע..."

קבלת "מי שפרע" שייכת גם במצבים בהם הקניין אינו תקף לא על פי ההלכה ולא על פי המנהג כפי שפוסק הרמב"ם: (שם בהלכה ו): "מכר לו בדברים בלבד ופסקו הדמים, ורשם הלוקח רושם על המקח כדי שיהיה לו סימן ידוע שהוא שלו, אף על פי שלא נתן מהדמים כלום כל החוזר בו אחר שרשם מקבל מי שפרע, ואם מנהג המדינה הוא שיקנה הרושם קנין גמור נקנה המקח, ואין אחד מהן יכול לחזור בו, ויהיה זה חייב ליתן דמים." הרי אף שמנהג המדינה שלא לקנות ע"י עשיית סימן על המקח, בכל זאת כל החוזר בו מקבל "מי שפרע", וכל שכן כאשר נעשה קנין התקף על פי ההלכה אלא שרק מחמת דינא דמלכותא יכול עדיין לחזור בו.

חומרת האיסור לחזור בו היא כה גדולה, עד שיש האומרים שאף אם מדובר בהפסד, כל עוד אין מדובר בהפסד של המקח כולו אלא בהפסד חלקי בלבד – מקבל החוזר בו "מי שפרע". (ערוך השולחן חו"מ רד, ז)

אמנם, ניתן לטעון, שהיות שהחוק מאפשר לקונה לחזור בו, הרי זה כאילו התנו על כך במפורש, ועל כן אין כאן "מי שפרע". בכל זאת הדעת נוטה שהסכמתם של הצדדים לאפשרות החזרה אינה נוגעת למקרים בהם זו נעשית משיקולים ספקולטיביים גרידא, ובמצבים כאלו על הלוקח להימנע מחזרה ולנהוג כדברי הכתוב: "שארית ישראל לא יעשו עוולה ולא ידברו כזב".

הרב שלמה אישון הוא רב מזרח עיר רעננה וראש מכון כתר לכלכלה ע"פ ההלכה www.keter.org.il

פורסם במוסף צדק מקור ראשון גיליון 714