אדם בנה מחיצה בחצרו והשכנה דורשת לפרקה כי היא מסתירה לה את האויר ואת האור.

[1] ראו הרב אוריאל לביא שו"ת עטרת דבורה חושן משפט סימן כה, מאמרו של הרב גדעון פרל 'חובת הרשויות למנוע היזק ראיה' תחומין יט עמו' 55-59, פוסקים אלו כתבו שגם בימינו יש היזק ראיה. אך ראו מאמרו של הרב מרדכי רלב"ג 'נזקי שכנים: רעש, היזק ראיה ורטיבות' תחומין כג עמודים 438-439, שו"ת 'חבל נחלתו' (חלק ג סימן נ), אתר פסקים 'כפייה לבניית מחיצה בין חצרות' בית דין מצפה יריחו, שכתבו שבימינו אין היזק ראיה בחצר

האם יש היזק ראיה בחצר בימינו וטענת חסימת אוויר

הקדמה קצרה ונצרכת הנוגעת לכל נזקי שכנים: לפי דיני התורה יש לאדם 'זכות קניין' דהיינו אדם רשאי להשתמש ברכושו כרצונו. דבר זה קשור הן לבנייה והן לשימוש ברשות בכל דרך שהיא כגון השמעת רעש ושימושים מסחריים וכן הלאה. מצד שני ישנה זכות לשכנים לחיות בסביבת מגורים רגילה ונורמאלית, זכות זו מחייבת את השכן להתחשב בשכניו. מתי מעדיפים את הזכות לקניין ומתי מעדיפים את העיקרון לא להפריע לשכנים ולא להזיק להם?  לצורך כך נקבעו 'הלכות שכנים', בהם חז"ל שקלו בכל מקרה איזה ערך יגבר על חברו.

בנוסף יש להדגיש שאין להשיב בדיני ממונות ללא שמיעת שני הצדדים ואנו נשיב תשובה עקרונית בלבד. כמו כן התשובה נכתבה מתוך הבנה שאין בבניית הגדר עבירה על חוקי התכנון והבנייה.

 מעתה נבוא לענות על השאלה שלפנינו:

היזק ראיה בחצרות בזמננו

השכן טען שבנה את הגדר כדי להימנע מהיזק ראיה וכדי שיוכל לנהוג בחצרו בפרטיות. מהתמונות שנשלחו לבית הדין קשה לעמוד על המציאות בין שתי החצרות, והאם אכן מדובר על חצר או רק על כניסה לבית והאם באמת הגדר מאפשרת שימושים של צנעה. כתבנו פרק זה על סמך ההבנה שאכן מדובר על חצר ואכן הגדר מאפשרת שימושים צנועים יותר.

כתב השולחן ערוך (חושן משפט סימן קנז סעיף א) פסק שיש היזק ראיה בחצר. והוסיף: "...ואפילו עמדו כך שנים רבות בלא מחיצה, כופהו לעשות מחיצה בכל עת שירצה". הרמ"א מוסיף: "ואפילו יש מנהג בעיר שלא לעשותו, אין הולכין אחריו, וכופין לעשותו".

אם כן במקרה בו יש 'היזק ראיה' ורצון שחברו לא יראהו בשעה שמשתמש בחלקו יכול השכן אף לכפות את שכנו להשתתף עימו בהוצאות.

יש מקום לדון האם בימינו יש היזק ראיה בחצר, או שמא היזק ראיה שייך רק בחצרות בזמן חז"ל. טענה זו מתבססת על דברי רש"י (בבא בתרא דף ב ע"א) הכותב: "כל חצירות ששנו חכמים לפני הבתים הן ורוב תשמישן בחצר". וכתב החזון אי"ש (בבא בתרא יב, ג) שבזמננו המציאות השתנתה ואין רוב תשמישנו בחצר.

טענה זו נדונה בכמה פסקי דין ומאמרים[1], אולם במקרה שלפנינו נראה שלכל השיטות מותר לו לבנות את הגדר ולהשאיר אותה כפי שנבאר לקמן.

טענה של מניעת אוויר

השכנה מבקשת להרוס את הגדר בגלל שלטענתה הגדר מונעת את האוויר לחצר שלה. קשה לעמוד על נכונות הטענה מתוך התמונות שנשלחו לנו. אולם אף אם נקבל את הטענה שהתמעט האוויר בחצרה אין בטענת מיעוט אוויר משום טענה בנזקי שכנים:

הגמרא בבבא בתרא נט ע"א מציינת שגם לחלון שלא עשוי לאורה יש 'חזקה' דהיינו אסור לבנות כנגדו.

הרמב"ן (שם ד"ה הא דתנן) הסתפק מהי הסיבה שיכול למנוע מחברו בניה כזאת. וכתב למסקנה שהחובה להרחיק את הקיר היא עד מקום שהקיר לא יגרום להאפלה בבית, אך אין צריך להרחיק עד כדי מצב שלא יתמעט האוויר בבית. בדבריו הרמב"ן דחה את רבינו אפרים שכתב שהסיבה היא משום מניעת אוויר.

וראו בשו"ת הרשב"א (חלק ג סימן קנו) שעולה מדבריו שכאשר נגרם נזק ממניעת האוויר (כגון אם היה ממוקם שם מחסן יין), יש זכות למנוע מהשכן בניין קיר בשל מניעת האוויר. דברי הרשב"א נפסקו ברמ"א (חושן משפט קנד, כה).

העולה מהדברים שמניעת אוויר היא טענה כאשר נגרם נזק ממוני ממשי אך היא אינה טענה כאשר אין נזק כזה (וראו ספר עמק המשפט שכנים סימן יח עמו' קמב- קמו).

מסקנה

השכן רשאי להשאיר את הגדר שבנה בחצר.