נייר עמדה 11: עדות מומחה בהלכה

תקציר נייר העמדה

בהלכה מוזכרת נאמנות מומחים (בקיאים). בעניין זה מצינו הבחנה בין שני תחומים:

1. תחום ראשון: נאמנות בנוגע לדבר שעשוי להתגלות (מילתא דעבידא לגלויי) 

כאשר, מוסכם שיש נאמנות בנוגע לפרשנות של מידע בלתי-משתנה שנמצא בפני בית הדין, אם ניתן לאמת פרשנות זו. לנאמנות זו כמה דינים:

א. אין דינה כדין עדות רגילה, אולם, נדרש אדם נאמן (ובכלל זה אשה יהודיה, או שני לא-יהודים זה שלא בפני זה, שו"ע חו"מ סח, ב) שיעיד על בסיס ידע אישי ולא על בסיס עדות שמיעה (שו"ת תשב"ץ א, פג).

ב. במקרה של מחלוקת בין המומחים יש להכריע על פי רוב דעות (ש"ך חו"מ מו, סו; נתיבות המשפט מו, ז).

ג. על בית הדין לשים לב האם המומחה משוכנע בוודאות של עמדתו, או שהוא מתבסס על השערות והסתברויות (הראי"ה קוק שו"ת דעת כהן, קמ), שהרי אין הולכים בממון אחר הרוב.

ד. מסתבר שלבית הדין יש סמכות לדחות את דברי המומחה (ולקבל חוו"ד נוספת, או להכריע על דרך פשרה וכדו'), אולם, אין לו סמכות לחלוק עליו בשאלות מקצועיות.

2. תחום שני: נאמנות שמאים להכריע בנוגע לשווי נכס.

א. לדעת רבים מהאחרונים דין השמאים העורכים שומה זו כדין בית דין (נתיבות המשפט קג, א).

ב. מעיקר הדין יש למנות שלושה שמאים (שו"ע חו"מ קיד, ד). בהסכמת הצדדים אפשר למנות גם שמאי אחד (שו"ת הרשב"א ב, קפה).

ג. לגבי כשרות המומחים, מוסכם שנוגע פסול וכן שלא-יהודי פסול (תומים קג, ב), ישנה מחלוקת לגבי כשרות מומחים הקרובים זה לזה (רמ"א חו"מ קג, ג; תומים קג, ב).

ד. הכרעה נעשית על פי רוב הדעות של המומחים שנבחרו, וכאשר לכל מומחה מהשלושה דעה אחרת, הולכים אחר העמדה האמצעית (שו"ע חו"מ קג, ב, ונו"כ שחלקו עליו).

ה. ניתן לקבוע שנפלה טעות בשמאות כאשר השמאים מודים בכך (שו"ת הרשב"א ב, שסא) או על בסיס ראיות אובייקטיביות. יש מחלוקת האם חוות דעת נוספות שהתקבלו יכולות להוות ראייה לטעות (שו"ת הרשב"א ב, שסא; נתיבות המשפט קג, ג).

ו. מסתבר שלבית הדין אין סמכות לחלוק על השמאים, אא"כ יש לו מומחיות בתחום.

ז. כאשר שמאים טעו בשומה – אזי הדין הוא כדין אונאת מחיר: בקרקע השומה לא בטלה, ואילו במיטלטלין אם הטעות בשיעור שישית ומעלה – היא בטלה (שו"ע חו"מ קט, ג). לגבי טעות בהערכת מציאות עתידית, כגון, בסוג התיקון הנדרש – מסתבר שדינו כדין מקח טעות, וההערכה בטלה אפילו בפחות משישית.

ח. ישנם שני סוגים נוספים של עדויות מומחה שדינן כשמאות: 

1. הכרעה לגבי אירוע שהתרחש בעבר על בסיס הערכת מומחה – כגון, קביעה מה גרם לנזק.
2. הכרעה לגבי פעולה נדרשת, כגון, תיקון של ליקוי, המבוסס על הערכה של מומחה, או קביעת מומחה לגבי טובת הילדין בהקשר של דיוןעל משמורת.

3. אמינות המומחה: נושא נוסף הוא שאלת אמינות המומחה, בהקשר זה נדונו כמה נושאים:

א. לגבי בעל מקצוע כתבו אחרונים שיש לו נאמנות מיוחדת בגלל שאומן לא מרע אומנותיה ולכן גם מומחה לא-יהודי יהיה נאמן, במקרה כזה הוא רשאי להגיש את חוות דעתו גם בכתב (שו"ת מהר"ם שיק אה"ע, ג). כל זאת, רק לגבי דבר שעשוי להתגלות ולא בנוגע להערכות.

ב. ניתן לשלם שכר טרחה למומחה בית הדין, ובלבד שהתשלום יינתן על ידי שני הצדדים בשווה (נתיבות המשפט חידושים לד, כא).

ג. יש מחלוקת האם מומחה שקיבל שכר מאחד הצדדים, פסול (שו"ת פני יהושע ב, סד; שב שמעתתא שמעתתא ז פרק ז; שו"ת נודע ביהודה קמא אה"ע, כז). בכל מקרה, יש לבחון לגופן את הטענות המהותיות שלו כלפי חוות דעתו של ביה"ד .

ד. נאמנות המומחה מבוססת במידה רבה על האפשרות לאמת את דבריו, ולכן על בית הדין להיות קשוב לטענות כנגד חוות דעתו של המומחה, ולבחון אותן לעומקן.

4. חשוב להדגיש שמומחה מוסמך לעסוק בנושאים הנוגעים לתחום המקצועי שלו, ולא בסוגיות משפטיות או בהכרעות אחרות שלא על בסיס הידע המקצועי שלו.

5. חוק הבוררות מאפשר לקבל חוות דעת מומחה בכתב. חוות דעת זו תשלח לצדדים, ואלה יכולים לדרוש לחקור את המומחה או להביא מומחים נוספים מטעמם. כל זאת, אלא אם כן הוסכם אחרת (סעיף י"ב לתוספת הראשונה לחוק הבוררות).

5. נתגלתה טעות בהערכת המומחה לאחר שניתן פסק דין, תידרש חתימה מחודשת על הסכם בוררות כדי לעמוד בדרישות חוק הבוררות.

לסיכום, מומלץ להתייחס בסדרי הדין לנושאים הבאים: מספר המומחים, כשרותם, תשלום שכרם, אופן הגשת חוות הדעת (בכתב או בעל פה), ותהליך קבלת חוות הדעת המאפשר ביקורת של הצדדים על חוות הדעת בהתאם להלכה ובהתאם לחוק הבוררות.