אורות החושן: עבודה וקבלנות
פרק יג: התפטרות
יג.ח. הזכויות של המעסיק לאחר התפטרות פוגענית

ההלכה מעמידה לרשות המעסיק מספר כלים באמצעותם הוא יכול להתמודד עם התפטרות פוגענית שאינה מותרת.

א. כפיית העובד לעבוד – נחלקו הפוסקים האם במקרה של התפטרות פוגענית ניתן לכפות על העובד לעבוד בניגוד לרצונו[1]. למעשה ההתלבטות היא בשאלה האם במקרה זה הזכות להתפטרות אינה קיימת עוד. למעשה הכרעת הפוסקים[2] היא כי במקרה בו ההתפטרות הפוגענית תגרום למעסיק נזק ממוני, כגון נזק שייגרם לחומרי גלם עם הפסקת תהליך הייצור, או נזק שייגרם למעסיק בשל ביטול הזמנות מתוכננות, ניתן לכפות על העובד לעבוד בניגוד לרצונו, לכל הפחות מדין השבת אבידה[3]. לעומת זאת במקום בו הנזק הוא לא-ממוני אלא יגרום עגמת נפש מרובה בלבד, אין אפשרות לכפות על העובד לעבוד.

ב. הטעיית העובד – במקרה של התפטרות פוגענית אסורה, המעסיק רשאי להבטיח לעובד תנאים משופרים כדי לגרום לו להמשיך לעבוד, ותנאים אלה לא יחייבו את המעסיק[4]. מדובר בהיתר חריג ביותר לשקר שכן התורה כותבת פעמים רבות ובאופנים שונים כי האמת חייבת להיות נר לרגלו של האדם, בעיקר במשאו ובמתנו. זאת ועוד, הדבר הראשון עליו יישאל האדם עם הגיעו לבית דין של מעלה הוא האם "נשאת ונתת באמונה"[5]. עם זאת ישנם מקרים בהם חובה זו נדחית. כאשר העובד מתנהג ביודעין באופן פוגעני וגורם נזק למעסיק התירה התורה למעסיק לשקר כדי להגן על עצמו[6]. זאת ועוד, גם אם המעסיק שילם לעובד על פי התנאים המשופרים, הוא רשאי לתבוע את התשלום הנוסף בחזרה[7]. לקביעה זו המתירה למעסיק להבטיח הבטחות שווא, קיימת מגבלה אחת והיא שהתוספת המובטחת לא תהיה גבוהה משיעור השכר המקורי[8].

גיוס עובד חליפי בשכר גבוה יותר – כדי למנוע נזק, המעסיק רשאי לשכור עובד חלופי גם במחיר יקר עד להשלמת העבודה הנדרשת כדי למנוע נזק, והעלות הנוספת של העובד החלופי תקוזז מהשכר שהמעסיק חייב לעובד שהתפטר שלא כדין[9] או מכספים אחרים אותם העובד חייב למעסיק, תהיה העלות הנוספת אשר תהיה[10]. אם המעסיק אינו מחזיק בכסף המגיע לעובד, הוא יכול לתבוע ממנו בבית הדין לשלם סכום זה. אלא שבמקרה זה תוגבל האחריות של העובד עד לגובה השכר אותו היה אמור לקבל מהמעסיק[11].

פיצוי בגין התפטרות פוגענית – במקרה בו ההתפטרות הפוגענית גרמה נזק ממוני ממשי למעסיק, כגון, לחומרי גלם שהיו באמצע תהליך ייצור או גרמה לביטול הזמנות[12], נחלקו הפוסקים האם יש לראות בעובד שהתפטר כמי שהזיק למעסיק ולחייבו בתשלום פיצוי למעסיק[13]. לכן למעשה מחמת הספק אין לחייב את העובד לשלם מכיסו, ואולם המעסיק רשאי להחזיק בכספים המגיעים לעובד הנמצאים ברשותו[14].

[1] ראו שו"ת מהרי"ק, קלג, המתיר את הכפייה, ולעומתו שו"ת שער אפרים, קלח, האוסר אותה.

[2] שו"ת שבט הלוי ד, רכא.

[3] כלי זה עומד גם כיום לרשות בית הדין לדיני ממונות, ויש לו תוקף חוקי אם פועל בית הדין גם מכוח חוק הבוררות תשכ"ח, שכן סעיף 16(א)(5) לחוק הנ"ל מאפשר לבית הדין להוציא לצדדים צו עשה.

[4] משנה בבא מציעא עה ע"ב; גמרא שם עו ע"ב. רמב"ם שכירות ט, ד; שולחן ערוך חו"מ שלג, ג.

[5] שבת לא ע"א.

[6] מקור ההיתר נמצא בדברי דוד המלך "עם נבר תתבר ועם עקש תתפל", שמואל ב, כב, כז. וראו בבא בתרא קכג ע"א; ריטב"א שם, ד"ה אין. לדעת הרב יעקב אריאל בהקדמתו לספר זה עמוד 19 אין זה שקר כלל וכלל אלא ישום של הפתרון הבא, גיוס עובד בשכר חליפי גבוה יותר, וקיזוז השכר מהעובד המתפטר, על העובד המתפטר בעצמו.

[7] רמב"ם שכירות ט, ד, שולחן ערוך חו"מ שלג, ג. יש לציין כי גם על פי סעיף 17(א) לחוק החוזים (חלק כללי) תשל"ג חוזה שנכרת תחת איום או כפייה ניתן לביטול.

[8] הרב אברהם דובער שפירא, "ביאור בדברי הרמב"ם", סיני שנה א, כרך ב, עמ' שעא; ועיינו בשו"ת חקרי לב חו"מ ב, קלה, ד"ה אך, המבסס את זכותו של המעסיק להתנער מהתחייבותו לאחר זמן על יסוד טענת "משטה אני בך". לדבריו אין מקום להגביל את יכולתו של המעסיק להתנער מהתחייבותו לתשלום גבוה יותר במקרה של התפטרות פוגענית.

[9] בבא מציעא עו ע"ב; שולחן ערוך חו"מ שלג, ו.

[10] רמב"ם שכירות ט, ד; שולחן ערוך חו"מ שלג, ו; ש"ך שם, לג-לד. ועיינו בשו"ת תרומת הדשן שכט; רמ"א חו"מ שלג, ו, המגבילים את היכולת לעכב את רכושו של העובד לכלי עבודה של העובד בלבד. למעשה מחמת הספק רשאי המעסיק לעכב ברשותו כל תשלום או סכום כספי השייך לעובד עד לגובה הסכום הנדרש לצורך השלמת העבודה.

[11] רמב"ן בבא מציעא עו ע"ב, ד"ה והוי; שולחן ערוך, שם חו"מ שלג, ו. ועיינו ברש"י בבא מציעא עו ע"ב, ד"ה עד כדי, ממנו משמע שלא ניתן לגבות מכיסו של העובד דבר.

[12] למרות שלא מדובר בנזק ישיר אלא במניעת רווח, במקרים בהם מדובר ברווח ודאי יש מקום לחייב את הגורם לו ראו ריטב"א בבא מציעא עג ע"ב, ד"ה האי מאן; שו"ת חתם סופר חו"מ, קעח.

[13] הרמב"ן, בבא מציעא עו ע"ב, ד"ה והוי, אינו מחייב את המתפטר בתשלום כמזיק ואילו המהרי"ח אור זרוע, הגהות אשר"י בבא מציעא ו, ב מחייב את העובד בתשלום, וכך פסקו הרמ"א חו"מ שלג, ו ש"ך שם, לג.

[14] נתיבות המשפט שלג, יד; שו"ת מנחת יצחק ד, קד.