אורות החושן: עבודה וקבלנות
פרק יג: התפטרות
יג.ג הודעה מוקדמת

בכל מקרה בו העובד מחליט להתפטר, גם כאשר הדבר נעשה בעילה מוצדקת, הוא מחויב למסור על כך הודעה מוקדמת למעסיק אשר תאפשר למעסיק להתארגן ולהשיג עובד חלופי[1]. התפטרות ללא הודעה מוקדמת תיחשב כהתפטרות אסורה, אשר בתוצאותיה נדון בסעיף האחרון בפרק זה. משמעות הדבר היא כי העובד חייב להמשיך לעבוד עד תום תקופת ההודעה המוקדמת. כמובן המעסיק רשאי לוותר על זכות זו ולדרוש מהעובד לעזוב מיד, אך הוא יהיה חייב לשלם לו את שכרו עד סוף התקופה[2].

ברבים מהסכמי השכר מסכימים הצדדים על משך ההודעה המוקדמת לפני התפטרות. בהיעדר הסכם, הדבר תלוי בנסיבות, כגון, בכישורים הנדרשים לשם מילוי התפקיד בו עסק העובד, ובמידת הביקוש שקיימת לכישורים אלו בשוק העבודה. למעשה נקבע הדבר על פי מנהג המדינה שיפורט מיד[3].

בנוגע למי שמוגדר כעובד על פי החוק (ובכלל זה מי שמוגדר בהלכה כפועל) נקבע משך ההודעה המוקדמת על פי החוק שהוא גם מנהג המדינה[4]. משך ההודעה המוקדמת, תלוי בתבחינים מסוימים, ובכלל זה באופן העסקתו של העובד ובמידת הוותק שצבר העובד במקום העבודה (לפירוט ראו בפרק יב, סעיף ו).

על פי החוק[5] אי מתן הודעה מוקדמת מחייב את העובד לשלם למעסיק פיצוי בסכום השווה לשכר שהיה אמור לקבל העובד בתקופת ההודעה המוקדמת. פיצוי זה אינו מותנה בקיומו של נזק כלשהו למעסיק. אכן בנקודה זו החוק שונה מההלכה, אולם הוא בהחלט נחקק ברוחה של ההלכה הרואה בהתפטרות ללא הודעה מוקדמת התפטרות פוגענית, אותה הוא מבקש למנוע[6], והוא מחייב גם על פי ההלכה.

[1] הלכה זו נאמרה במקורה בנוגע לשכירות בתים, בבא מציעא קא ע"ב; רמב"ם שכירות ו, ז-ח. ההלכה הורחבה בפוסקים לתחום יחסי העבודה ראו חזון איש בבא קמא כג, ב; פסקי דין רבניים ג, עמ' 91, 272; פסקי דין רבניים יג, עמ' 74. ועיינו בשו"ת דברי מלכיאל ג, חו"מ, קנא, החולק על השוואה זו.

[2] שכן העובד מסר את הודעת ההתפטרות על דעת זה שימשיך לעבוד עבור המעסיק עד תום תקופת ההודעה המוקדמת, ולכן ויתור מצידו של המעסיק כמוהו כפיטורין. כך קובע גם סעיף 6(ב) לחוק הודעה מוקדמת (תשס"א).

[3] חזון איש בבא קמא כג, ב.

[4] סעיף 2 לחוק הודעה מוקדמת (תשס"א).

[5] סעיף 7(ב) לחוק הודעה מוקדמת (תשס"א).

[6] כמו כן הסכומים הקבועים בחוק קרובים מאוד לסכומים אותם מחייבת ההלכה במקרה של התפטרות פוגענית, ראו לקמן סעיף ‎ח.