אורות החושן: עבודה וקבלנות
פרק יג: התפטרות
יג.ב עילת ההתפטרות

זכות ההתפטרות מושפעת במידה רבה גם מעילת ההתפטרות. זכות ההתפטרות שמורה לעובד שהעבודה אצל המעסיק קשה לו, פיזית או נפשית, והוא מבקש להיות חופשי לנפשו. כמובן זכות ההתפטרות עומדת לעובד אשר נסיבות החיים הכריחו אותו להתפטר^[1], כגון במקרה שבן משפחתו חלה והוא צריך לסעוד אותו. הזכות להתפטר קיימת גם במקרה בו שכרו של העובד אצל המעסיק נמוך מן המקובל, כגון שנשחק במשך הזמן ואינו משקף עוד את השכר המקובל בשוק, אותו יוכל לקבל אצל מעסיק אחר[2].

אולם אם העובד מקבל את השכר המקובל הוא אינו רשאי להשתמש בזכות ההתפטרות על מנת לזכות בתנאים משופרים אצל מעסיק אחר^[3]. עובד המעוניין לשפר את תנאי עבודתו ודרישתו אינה מתקבלת, ימתין עד לסיום תקופת ההתקשרות או שיגיע עם המעסיק להסכמה על מועד ואופן סיום עבודתו אצלו. לכן עובד שהתפטר על מנת לזכות בתנאים טובים יותר אצל מעסיק אחר, דינו כמי שהתפטר שלא כדין אשר דינו יתבאר להלן סעיף י[4].

על אף קיומה של זכות להתפטר אין זה אומר שמדובר במעשה ראוי או מוסרי. התפטרות שרירותית, וכל שכן כזו שמטרתה לשפר את תנאי ההעסקה, היא הפרת התחייבות הגורמת למעסיק טרחה ואי נעימות ולפיכך היא אינה ראויה[5]. לכן על הפועל להשתמש בזכות זו אך ורק כמוצא אחרון כאשר הוא מרגיש שאינו יכול להמשיך בעבודה יותר.

[1] בבא מציעא עז ע"א; שולחן ערוך חו"מ שלג, ה.

[2] הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, "יחסי עבודה שביתות פועלים ותוספות יוקר לאור ההלכה", שבילין כג, אייר תשד"מ, עמ' סב.

[3] תוספות הרא"ש בבא מציעא עז ע"א; טור חו"מ שלג; רמ"א חו"מ שלג, ד. ועיינו ברשב"א, בבא מציעא עז ע"א, ממנו משמע שחלק על הגבלה זו.

[4] סמ"ע שלג, טז; ערוך השולחן חו"מ שלג, יז.

[5] המשנה, בבא מציעא עה ע"ב, מכנה זאת בשם תרעומת. בגמרא שם עו ע"ב, מבואר כי התרעומת קיימת גם כאשר המעסיק לא נפגע כלכלית, ואפילו כאשר העובד המתפטר סייע לו במציאת עובד חלופי.