מעסיק שהבטיח שאם יועבר אליו בונוס הוא יועבר לעובד, הבונוס הועבר למרות שהעובד לא קיים את התנאי

חזרה מבונוס שהובטח

שאלה

שלום רב. עבדתי כשכיר אצל מעסיק שקיבל עבודה מיזם מסויים. במהלך העבודה היזם התחייב לתת למעסיק סכום של בונוס גדול מאוד וחריג אם נעמוד בלוח זמנים קצר. המעסיק, שבעבר נכווה מהבטחות כאלה שלא קוימו למרות מאמצים גדולים, פנה אלי ואמר: אני מודיע לך שהיזם התחייב כך וכך, אני לא נוגע בזה ואם הם יקיימו את ההבטחה הכסף כולו הולך אליך, תעשה עם זה מה שאתה מבין. בסופו של דבר הכסף אכן עבר, (למרות שלא בדיוק עמדנו בלוחות הזמנים) והמעסיק העביר מחצית מן הבונוס אלי כשלב ראשון. יצא באופן לא מתוכנן שעזבתי את העבודה מיד אחר כך. דבר זה הסב למעסיק פגיעה לא קטנה, כמובן שנשארתי חודש מרגע ההודעה כמחוייב בחוק. כעת טוען המעסיק שאינו מחוייב לשלם את המחצית השניה מאחר והתחייב בדיבור בעלמא.

שאלותי:

א. האם אכן התחייבות כזו בדיבור לא מחייבת?

ב. האם ניתן לומר שההתחייבות היתה על דעת שאמשיך לעבוד?

ג. האם ניתן לומר שהמחצית הנותרת תשמש כפיצוי על הנזקים שנגרמו עקב העזיבה, או כל טענה אחרת?

תודה רבה

תשובה

אין לענות לשאלות בדיני ממונות ללא שמיעת שני הצדדים ולכן נענה באופן כללי לפי מה שאתה הצגת.

א) האם ההבטחה מחייבת- מעסיקים מבטיחים לעובדים בונוסים כדי לעודד התנהגות מסויימת. במקרה שלפנינו המעסיק הבטיח בונוס אם העבודה תתבצע במהירות. אבל הבונוס לא הובטח לגמרי כי היה תלוי בתשלום של המזמין.

בגמרא בב"מ עו ע"א, ופג ע"א יש דוגמאות לתשלום שכר גבוה יותר עבור עבודה טובה יותר או עבור עבודה בשעות לא מקובלות, וההתחייבות של המעסיק מחייבת וניתנת עבור ההשתדלות הספציפית. בשביל שהתחייבות על שכר תחייב יש לעשות פעולת קניין. פעולת קניין המחייבת בעבודה יכולה להיות חתימה על הסכם עבודה (ראו פד"ר ב עמו' 333) או אפילו הליכת העובד למקום העבודה (שו"ע חו"מ שלג, א). לכן נראה שאמירת המעסיק שיעביר את הבונוס לעובד במידה ויתקבל, היא חלק משכרו של העובד בתמורה להשתדלותו לעמוד בזמנים. (ולא מתנה שהמעסיק רוצה לתת לעובד ואז הבטחה פחות מחייבת).

 ב) מסתבר שההתחייבות היתה על דעת זה שהעובד יעמוד בזמנים שקבע המזמין, או לפחות שהמזמין יהיה מרוצה מהעמידה בזמנים ויעביר את הבונוס.

ג)  אם היה מותר לעובד להתפטר, הוא לא חייב לפצות את המעביד. באופן כללי פועל יכול לחזור בו אפילו בחצי היום (בבא מציעא עז ע"א), אולם קבלן לא רשאי להתפטר ואם הוא מתפטר 'ידו על התחתונה' כלומר הוא יקבל שכר פחות במקרים מסוימים (באופן כללי ניתן לומר שפועל נחשב מי שמקבל שכר עבור זמן עבודה, וקבלן נחשב מי שמקבל שכר עבור תוצאות בלבד) . גם לפועל אסור להתפטר אם הוא מועסק ב'דבר האבד' כלומר, בעבודה שהפסקתה תגרום נזק בלתי הפיך למעסיק כי לא ניתן להשיג עובד אחר בזמן הזה. לדוגמא אם העובד מועסק במפעל ומדובר באמצע תהליך הייצור והפסקת העבודה תגרור בהכרח נזק למוצרים. לכן, אם היה מותר לך להתפטר אתה לא חייב לפצות את המעסיק ואם היה אסור במקרים מסוימים המעסיק יכול לתבוע תשלום מהעובד על הנזקים שנגרמו לו. גם התביעה הזאת של המעסיק צריכה להתברר בבית דין.

לסיכום, הבונוס נחשב כשכר של העובד עבור המאמצים שעשה להשלים את העבודה בזמן, ועובד שלא התפטר 'התפטרות פוגענית' לא צריך לפצות את המעסיק.