מהו מעמדם ההלכתי של תשלומי פיצויים בגין תקיפה מינית?

מהו מעמדם ההלכתי של פיצויים לנפגע בפגיעה מינית?

שאלה

שלום וברכה. נער צעיר נפגע מינית על ידי נער צעיר אחר [קטין על פי החוק אך מעל גיל 13] במסגרת ההליך הפלילי נגד הנער הפוגע הוא חויב בתשלום פיצויים לנער הנפגע, האם מותר לקחת את הכסף. על הצד שמותר, למי שייך הכסף האם לנער הנפגע או לאביו. [כמובן שהנער סמוך על שולחן אביו. תודה רבה.

תשובה

יש שני סוגי פיצויים עבור נפגע בפגיעה מינית:

א. פיצויים בגין נזקים מסוגים שונים שנגרמו לנפגע (כגון, הפסד השתכרות, עזרה נפשית, עזרה של צד ג וכדומה).

ב. בסעיף  6(ב) לחוק למניעת הטרדה מינית נקבע שהנפגע יוכל לקבל פיצוי של עד 120,000 ₪ ללא הוכחת נזק. מקובל לחייב את הסכום הנ"ל עבור כל מעשה פגיעה אפילו אם היו פגיעות רבות וממושכות.

יש לעיין בנוגע לסעיף 6(ב), האם מדובר על סעיף עונשי, וכמו שהפוגע נשלח לבית הסוהר כן הוא מתחייב בתשלום בגין הפגיעה שלו (ועל כן אין בכך איסור ערכאות), או שמדובר בסעיף שנועד להקל על תביעת הפיצויים?

נראה שמשתי סיבות שונות חייבו בסכום כזה, אבל עיקר המטרה של הסעיף היא להרתיע את הפוגעים, ולהוות סעיף עונשי, וכיוון שכך אין איסור לקבל את הכסף שנפסק בבית המשפט.

בנוגע לפיצויים מהסוג הראשון, יש לתבוע בבית דין לדיני ממונות (וראו מאמרו של הרב יאיר פרנק שליט"א https://www.dintora.org/article/1539)

למי שייך הכסף, לבן או לאביו

התשלום שייך לבן.

מציאת בן גדול הסמוך לשולחן אביו שייכת לאביו (שולחן ערוך חו"מ רע, ב). וכן רווחים שהרוויח ממלאכה או מסחורה (רמ"א שם). לעומת זאת בן גדול שקיבל מתנה אינה שייכת לאביו, כי אנו אומרים שהמתנה נתנה על מנת שלא יהיה לאבא חלק בה (רמ"א שם, וסמ"ע שם, ח) בשונה מבן קטן (רמ"א שם). נזק שנגרם לבן הסמוך לשולחן אביו שייך לבן, וזה לשון השולחן ערוך (חו"מ תכד, ז):

החובל בבניו הגדולים, ... ואם היו סמוכים על שולחנו, (חבל) בהם (הוא), פטור בין שהיו גדולים בין שהיו קטנים; ואם אחרים חבלו בהם, בגדולים יתן להם מיד; בקטנים, ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירותיו עד שיגדלו. הגה: וי"א דאינו פטור בסמוכים על שלחנו אלא משבת, אבל חייב בשאר ד' דברים ודינו בהן כאילו חבלו בהן אחרים (טור בשם הרא"ש).

הגמרא (בבא קמא פז ע"ב) שואלת מה ההבדל בין מציאה ובין נזק, ומבארת:

אמרי: כי קא קפיד - במידי דקא חסר, במידי דאתא מעלמא לא קפיד. והא מציאה דמעלמא קאתי להו וקא קפיד! אמרי: רווחא דקאתי להו מעלמא ולית להו צערא דגופייהו בגווה - קפיד, אבל חבלה דאית להו צערא דגופייהו ומעלמא קאתי להו - לא קפיד...

כלומר, במציאה האב מקפיד על כך שמצד אחד הוא זן את בניו ומצד שני הם ייקחו את רווחי עבודתם ומציאתם לעצמם, אך במקרה של רווח שלא מגיע מעבודתם אלא מגיע מהעולם, ובנוסף הוא נובע מצער גופם האבא לא מקפיד ולכן אין לו בהם חלק.

מכאן, שבמקרה של פגיעה מינית מדובר על תשלום המגיע מהעולם, ויש לו צער הגוף ולכן שייך לבן ולא לאבא. אף אם נגדיר זאת כסוג של מתנה הרי זה מתנה על מנת שלא יהיה לאחרים חלק בה ושייך לבן.