לולב הגזול ואבדה מדעת

שאלה

רציתי לשאול שאלה חשובה, הלכה למעשה, לגבי שומר אבידה והמסתעף. שהתעוררנו בזה בני החבורה שיחי' ונשמח עד מאד לשמוע חוו"ד של מעכת"ר. לגבי מה שראיתי בס' חוט שני שבת ח"ב בענינים שונים עמ' ש"י, באחד שנטל לולב מאחד הדוכנים בשוק, ולא קנאו, וכשחזר ראה שהמוכר כבר הלך לו ואין לו דרך להשיגו, כיצד יעשה. ודעת החוט שני הוא, שדינו כשומר אבידה, ולכך מוטל עליו למכור את הלולב [לאדם אחר, או לעצמו וכדביאר שם.] וזה מקרי שלו ויוצא בזה ידי"ח. עכת"ד. וכשהצעתי הדבר קמיה החכמים, טען בזה חכ"א, דלכאו' בגוונא שהמוכר לא אמר שהוא הולך מכאן בעוד פרק זמן או בשעה מסויימת, הרי שכשהמוכר הלך הוי כאן "אבידה מדעת", ואין הקונה נקרא שומר אבידה. עוד בגופא דעובדא, חושבני שיש כאן חידוש גדול, שזה מקרי שלו לגבי שיוצא בזה ידי"ח לולב, דהא הוא לא הסכים להקנותו לו. ולפי דברי החוט שני יש כאן היכי תמצי שיכול לקנות לולב שיהיה שלו בלא דעת מקנה. כאמור, נשמח עד מאד שמעכת"ר יאיר את עינינו בדבר זה

תשובה

בדקתי בספר הנ"ל וראיתי שמדובר באופן שהקונה ביקש רשות מהמוכר ליטול את הלולב ולשאול עליו שאלת חכם. פרט זה הוא כמובן חשוב מאוד, ולפני שעיינתי בספר שאלתי את עצמי מדוע הוא שומר אבידה ולא גזלן.

על כל פנים אין לכאורה מקום לומר שיש ללולב דין אבידה מדעת. מסתבר שהמוכר חשב שהקונה יחזור אליו תוך זמן קצר, ולא ידע שהקונה יתעכב כל כך. הרי ברור שכל מוכר סוגר את הדוכן בשעה כל שהיא, והקונה היה צריך לדעת זאת, ואם הוא חושש שלשאול שאלת חכם ייקח הרבה זמן היה הוא צריך לשאול את המוכר עד איזו שעה הוא כאן.

כמו כן אין מקום לומר שהקונה קנה לולב ללא דעת מקנה, כיון שברור שדעתו של המוכר להקנות את הלולב לכל מי שמוכן לשלם עבורו את הסכום שקצב, וראה את הגמרא במס' בבא בתרא פח-א על ההוא גברא דאייתי קארי לפום נהרא.