הסתרת מידע בשידוכין

שאלה:

זוג צעיר חרדים התחתנו נולד להם בן .הזוג נקלע למשבר ואז התגלה לבעל כי האישה לפני נישואיה עברה התעללות מינית אשר הוסתרה מהרשויות וגם מהבעל. יש לציין כי מחקירת הנושא התברר כי הוריה ידעו , המשדכת ידעה ,רב הקהילה ידע ואיש לא טרח לידע את הבעל בטרם הנישואין. האישה רוצה להתגרש והבעל דורש כי כל מי שהסתיר ממנו את המידע שסביר להניח לא היה מתחתן איתה או שהיה דורש שתעבור טיפול פסיכולוגי .ושהם יתנו את הדין לרבות האישה שהסתירה את עברה. מה הדין בתביעה זו

תשובה

כיוון שהתיק נדון בבית דין רבני, הרי הדיינים יכריעו האם יש פה עילה לתביעת נזיקין מהאישה. אנו נפרוס פה את התמונה באופן כללי.

א. האם על כל דבר צריך לדווח למשודך?

במאמר בתחומין[1] סקרו הרב יואל קטן וד"ר חנה קטן מגוון של מחלות ובעיות רפואיות שעלולות להשפיע על חיי בני הזוג ודנו בשאלה האם מותר להסתיר את המידע הזה מהמשודך. הסתרת המידע עלול לפגוע בבן הזוג פגיעה קשה ועלול להיות עבירה של אונאה (ב"מ ס. ואפילו אם אין אונאה באדם ואז המקח לא בטל הרי יש איסור אונאה סמ"ע רכז,נא) וגניבת דעת. לא רק על בני הזוג עצמם מוטלת החובה לספר ולא להונות את השני אלא גם על מי שעומד מהצד יש חובה כזאת (לפני עיוור). גם מצד הלכות לשון הרע אין להימנע מלספר על פרטים בעייתים (כך כתב הח"ח כלל ט הציור השלישי). בכפוף לתנאים אותם מונה החפץ חיים.

אולם בשידוכים יש שיקול נוסף- פעמים אנשים נמנעים מפגישה עם משודכת בגלל טעמים פעוטים, ולפעמים אם יגלו את המידע המשודך לא יוכל להתחתן. מטעמים אלו ועוד נחלקו הפוסקים האם יש איסור גנבת דעת (במקרה שלא יביא למקח טעות), בהסתרת מידע בשידוכין. יש פוסקים[2] שמתירים להעלים כמעט כל מידע אם לא יוכל להתחתן אם יגלה את המום, ויש פוסקים[3] שמחייבים לדווח על כל בעיה רפואית או אחרת לא רגילה, ויש פוסקים[4] שמחלקים בין סוגים שונים של מומים ומידע. ולכן קשה לקבוע שהרב האישה ומשפחתה פעלו שלא כראוי.

בנוגע לפגיעה מינית חילקו הכותבים במאמר הנ"ל בין פגיעה מינית קשה אפילו אם לא היה אונס, ובין פגיעה מינית קלה יותר שעליה אין חובה לספר. אך כמובן קשה לקבוע לכך מסמרות מה נקרא קל ומה נקרא קשה, והדבר גם משתנה מנפגעת לנפגעת.

חשוב לזכור, שהסתרת המידע עליו מדובר במאמר הנ"ל הוא מידע שמוסתר לפני החתונה, ואין פה אמירה כל שהיא בנוגע להגרת הנישואין כמקח טעות, ואחרי החתונה המצב הוא אחר, ונדיר מאוד לומר שמדובר על מקח טעות[5].

ב. תביעת נזיקין

נראה שלא ניתן לחייב את האישה ההורים והרב בתשלום אפילו לשיטות האוסרות להסתיר כל מידע. ראשית, הפגיעה המינית היא בגדר ספק האם האישה תתגבר על הפגיעה, והאם היא תעבור טיפול מועיל. בנוסף, הסתרת המידע גרם נזקים בגרמא, ולא באופן ישיר. ראיה לדבר ניתן ללמוד משתי תשובות:

מתשובת החת"ס שהוזכרה לעיל עולה שאין תביעת נזיקין על נישואין ברמאות, אלא רק מותר לא לשלם לבעל את רכושו שנמצא בידי אבי הכלה, עד שיתרצה לגרש.

גם בתשובת הרב משה פיינשטיין[6], כתב על אישה שיש ספק האם העובדה שאין לה וסת בגיל 20 הוא מניעה בכניסה להריון, ש:

"ולרווחא דמילתא יחליטו האב והבת שאם יעבור זמן של ארבע שנים ולא תתעבר וגם לא יבא לה אורח כנשים, תקבל ממנו גט בלא קושי ובלא שום תביעות ממנו, שלהחלטה זו שוב לא יהיה להנושאה כמעט שום הפסד, שודאי לא יצטרכו לגלות אף לא ממדת חסידות"

אנו רואים פה עקרון יסודי שאין תביעת נזיקין על דבר כזה, עד כדי כך שהוא מגדירו כאין לו שום הפסד. ואם כן מקרה בו הגירושין מתנהלים בלי שום טענות מצד האישה וללא גרימת הפסדים לבעל כמו בציור שצייר הרב פיינשטיין אלא הנזק היחיד הוא נישואין שנגמרו, אין בכך נזק.

ג. תשלומי בושת לבעל

הפוסקים העלו שיש מושג שנקרא 'פיצויי גירושין'. מושג זה הוא תשלום לאישה כתוספת לכתובה שלה בגין התעללויות שעברה מהבעל. היו פוסקים שראו בתשלום הזה דמי בושת שמגיעים לאישה[7]. 

ואם כן לכאורה היה מקום לדון על בושת גם לבעל. אלא שנראה שהבושת קיימת דווקא אצל האישה שהתורה קבעה שבעלה מגרשה וההחלטה בידיו, אבל הבעל שבסוף הכול נעשה בהסכמתו אין לו לתבוע בושת[8]. 

ד. דמי השידוכין.

תפקיד השדכנית הוא להיות לטובת שני הצדדים, ואם היא לא מילאה את תפקידה כראוי ושירתה צד אחד בלבד, יש מקום לתבוע את דמי השידוכין בחזרה. אמנם הדבר אינו פשוט ועיין פרטי הדין כאן https://www.hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=47711&st=&pgnum=157.