הדחת חשוד בפלילים ממשרה ציבורית

מן המפורסמות הוא שאמון הציבור בנושאי המשרה הציבורית הוא אבן יסוד לכל מינוי לתפקיד ציבורי, ומשום כך "אין מעמידין פרנס על הציבור אלא אם כן נמלכים בציבור" (ברכות נה,א). יש שפסקו כי אין למנות לתפקיד הציבורי אלא מי ש"נודע במידותיו, עניו ושפל-רוח וסבלן" (בית הבחירה), ואחרים אף סוברים כי די ב"רינון בעלמא" כדי לפסול אדם מכהונה ציבורית (משנה ברורה).

אולם עיון במקורות ההלכה מגלה שיש לעשות הבחנה ברורה בין מינויו של חשוד לסילוקו של חשוד ממשרתו הציבורית.

את הכלל המנחה בעניין זה כבר קבע הרמב"ם באומרו כי "אין מורידין לעולם משררה שבקרב ישראל אלא אם סרח" (משנה תורה). במקום אחר הוא קבע: "צריך לידע כל משכיל וחכם, שאין ראוי להסיר שום בעל משרה ממשרתו בגלל שמועה בלבד" (שו"ת הרמב"ם). הרמב"ם אף נותן את הדעת לחשש שאינטריגות פוליטיות הן מקורן של השמועות, ולכן מדגיש שהכלל האמור קיים "אפילו אין לו אויבים, ומכל שכן אם יש בזאת העיר בני אדם השונאים אותו, ובעלי כוונות". על פי עיקרון זה נפסק שאין מסלקים חזן ממשרתו על יסוד "רִנון בעלמא" (רמ"א) אך "אם באו עליו עדים בזה, וכיוצא בזה, מעבירין אותו" (שם).

מן המילים "וכיוצא בזה" משמע, שישנן נסיבות שבהן ראוי יהיה לסלק את נושא המשרה הציבורית מכהונתו, אף שלא באו עדים המוכיחים בעדותם את אשמתו, ולא נתייחס אל החשד כמו אל "רנון בעלמא". נסיבות אלה מכונות בלשונם של פוסקי ההלכה בשם – "קלא דלא פסיק" – קול שאינו פוסק. כאשר החשד לא הוכח בראיות מוצקות, אולם הוא מבוסס דיו עד כדי שיהא בו כדי ליצור אוירה ציבורית שמרשיעה את החשוד בעבירה המיוחסת לו, די בכך כדי להביא לסילוקו של החשוד ממשרתו. בנסיבות אלו, גם אם אדם אחד בלבד תובע את הדחת נושא המשרה מכהונתו, די בכך כדי להצדיק את ההדחה (מגן אברהם; שו"ת חתם סופר). ואף על פי כן, גם בשל "קלא דלא פסיק" אין להדיח אדם מכהונתו אם יש לו אויבים שניתן לתלות בהם שהם אלו שיצרו את החשדות (שו"ת מהרי"ק; ביאור הלכה).

אכן, יש הסוברים שהעיקרון שקבע הרמב"ם לא חל אלא על בעלי תפקידים בכירים ביותר ככהן גדול ונשיא (שו"ת מהריא"ז ענזיל). לפי שיטה זו ניתן יהיה לסלק נושאי משרה ציבורית שבימינו מכהונתם בשל חשד ממשי, אף אם יש להם אויבים. מאידך, ויש מקום עוד לעיין בשאלה האם תפקיד ראש הממשלה דומה במהותו לתפקידם של "כהן גדול ונשיא".

האם על הבכיר להתפטר?

כללו של דבר: אין לסלק את נושא המשרה הציבורית מכהונתו בשל חשד בלבד, כל עוד לא הוכח שלחשד יש בסיס איתן בראיות מוצקות או שנוצרה אוירה ציבורית המרשיעה את החשוד. בנוסף יש לשלול את יצירת החשד באינטריגות פוליטיות. אמנם, יש הסוברים שיש בכוחו של הציבור לסלק את נושא המשרה הציבורית מכהונתו גם בשל חשד בלבד, אך "לא משמע כן מדברי ה'שולחן ערוך' והפוסקים" וניתן לאמץ עמדה זו רק כאשר "יש מנהג מפורש על כך" (הלכות מדינה).

נראה שעקרונות אלו מתיישבים היטב עם ההלכה המשפטית המקובלת בישראל מפרשיות דרעי ופנחסי, שלפיה אין נושא המשרה הציבורית נדרש להתפטר מתפקידו אלא לאחר הגשת כתב אישום. הגשת כתב אישום מעידה על פי רוב על קיומן של ראיות מוצקות לאשמתו של החשוד, המצדיקות לכל הדעות את סילוקו של נושא המשרה מכהונתו.

ערים אנו לכך שיש הקוראים להגביה את רף הפסילה ולקבוע בצורה נחרצת שנושא המשרה הציבורית יידרש להתפטר מתפקידו כבר בשלב שבו נפתחת נגדו חקירה פלילית המייחסת לו מעשים חמורים. קריאה זו, השובת לב רבים, אינה משקפת עמדה מוסרית ראויה, באשר היא מתעלמת מחזקת חפותו של איש הציבור, מאפשרת ענישה שלא על יסוד ראיות מוצקות, ומסכנת באופן ממשי את יציבות השלטון, ואת כוחם של נבחרי ציבור לפעול ללא חשש מפני יריבים שיטפלו עליהם אשמות שווא.