קריטריונים להחלפת שבויים במחבלים

מקורות הלכתיים

[1]  פדיון שבויים הוא מצווה גדולה מאד, וכך כתב הרמב"ם (הלכות מתנות עניים פרק ח, הלכה י): "פדיון שבויים קודם לפרנסת עניים ולכסותן, ואין לך מצוה גדולה כפדיון שבויים".

[2] לחימה בטרור מוגדרת בהלכה כ"מלחמה" (ראו על מבצע אנטבה: הרב שאול ישראלי, חוות בנימין חלק א, סימן יז, ו; הרב עובדיה יוסף, "מבצע אנטבה בהלכה", קובץ תורה שבעל פה י"ט, עמ' רמא; הרב יעקב אריאל, באהלה של תורה, חלק ד' ארץ ישראל, סימן יט, סיכון עצמי לשם הצלת אחרים במלחמה. על האינתיפדה הראשונה: הרב שלמה גורן, תורת המועדים עמ' 35).

מלחמה למען הכלל היא מצווה ("עזרת ישראל מיד צר – רמב"ם הלכות מלכים פרק ה, הלכה א), ובמלחמה אדם נדרש להשליך את חייו מנגד, כפי שכתב הרמב"ם (הלכות מלכים פרק ז, הלכה טו): "וישים נפשו בכפו ולא יירא ולא יפחד ולא יחשוב לא באשתו ולא בבניו אלא ימחה זכרונם מלבו ויפנה מכל דבר למלחמה".

[3] בסוגיה של החלפת שבויים יש לשקול את טובת הכלל ולא רק את טובת האדם שנמצא בסכנה מיידית. בהקשר זה עלו שני שיקולים מנוגדים: השיקול הראשון: הסיכון שעלול להיגרם מהמחבלים שישוחררו, או משחיקת ההתראה עקב שחרור מחבלים שלא ריצו את עונשם. השיקול השני: המורל והלכידות של הצבא מושפעים מהידיעה שהצבא יעשה מאמץ אדיר לשחרור שבויים ואף להבאת חללים לקבורה (ראו: הרב יעקב אריאל, שו"ת באהלה של תורה, חלק ה', עמ' 90-91).

[4] נחלקו הפוסקים האם יש חובה לפדות אדם שהכניס עצמו למצב סכנה (ראו רבי שלמה לוריא, ים של שלמה גיטין ד, עב; המהר"ם מלובלין, שו"ת מהר"ם מלובלין, טו; שו"ת דברי יציב חו"מ, עט)

[5] הרב שאול ישראלי, חוות בנימין חלק א, שער ב, סימן טז, עמ' קכד; הרב שלמה גורן, תורת המדינה, עמ' 435; הרב יעקב אריאל, שו"ת באהלה של תורה, חלק ה, עמ' 89.

[6] בכל שאלה שתלויה בהערכת המציאות ההלכה מורה להתייעץ עם מומחים (ראו לדוגמא, רמב"ם הלכות שביתת עשור פרק ב, הלכה ח).

[7] רמב"ם הלכות אבל פרק יב, הלכה א: "שהקבורה מצוה שנאמר כי קבור תקברנו".

[8] הרב יעקב אריאל, שו"ת באהלה של תורה, חלק ה, עמ' 91-92).