קטן שגנב, חייב לשלם?

בגמרא מבואר שקטן שגנב פטור מתשלום הגנבה. אמנם יש מקום לחייב את הוריו בתשלום כחלק מהחובה המוטלת עליהם לחנך אותו, או בגלל המנהג.
tags icon תגיות

השאלה

נגנבו לי אופניים ע"י ילד בן 11 והוא טוען שהם נגנבו ממנו מה הדין?

תשובה

לפי מה שאני מבין האופניים נגנבו מהילד לאחר שגנבם ממך.

עלינו לדון בשאלה בשני שלבים: א. מה דינו של הגנב אם היה גדול.  ב. מה הדין בקטן.

דינו של גדול

אם גדול גנב חפץ ואח"כ החפץ נגנב ממנו, עליו לשלם את דמי החפץ לבעלים, משום שגנב חייב באחריות על הגנבה כדין שואל, ראו שולחן ערוך חושן משפט סי' שס: "כל הגוזל חייב להחזיר הגזילה עצמה שנאמר: והשיב את הגזילה אשר גזל (ויקרא ה, כג). ואם אבדה או נשתנית, משלם דמיה, בין שהודה מפי עצמו בין שבאו עליו עדים שגזל". כשם שהשואל חייב אפילו באונס, משום שכל הנאה שלו, כך גם הגזלן כל הנאה שלו וחייב (רש"י סנהדרין עב-א ד"ה אבל). כמובן אם יימצא הגנב השני והוא ישלם לבעלים נפטר הגנב הראשון.

דינו של קטן

קטן שהזיק פטור מלשלם, וזה שאמרה המשנה (ב"ק פז-א): "חרש שוטה וקטן פגיעתם רעה, החובל בהם חייב והם שחבלו באחרים פטורים". ואין הדברים אמורים רק בחבלה אלא בכל נזק, משום שהם אינם בני דעת. וכן נפסק בשולחן ערוך חושן משפט סימן תכד סעיף ח: "החובל בחרש, שוטה וקטן, חייב; והם שחבלו באחרים, פטורים; אף על פי שנתפקח החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן, אינם חייבים לשלם, שבשעת שחבלו בהם לא היו בני דעת". כך פסקו גם הרמב"ם (חובל ומזיק ד, כ), והרא"ש (ב"ק ח, ט). ולא כדברי הסוברים שקטן שהזיק חייב לשלם לאחר שיגדיל (אור זרוע, בבא קמא שמו). אמנם יש סוברים שמן הדין אינו חייב לשלם, אלא מידת חסידות כיון שהוא סימן רע לקטן שנעשו מכשולות תחת ידו (תרומת הדשן ב, סב, וראה רמ"א או"ח שמג א שהביאו).

נוצרת אם כן בעיה של קטן שגנב ואין דרך לפעול נגדו. משום כך כתב הרמב"ם (גניבה א, י): "ראוי לבית דין להכות את הקטנים על הגנבה כפי כח הקטן כדי שלא יהיו רגילין בה, וכן אם הזיקו שאר נזקין". היו שהעלו סברה שאם יש לקטן כסף פרטי משלו אפשר יהיה לקחת מכספו במקום להכותו, אך סברה זו נדחתה (ראה תחומין יח עמ' 48, חשוקי חמד ב"ק כג, א).

יש שכתבו שראוי שההורים ישלמו על נזק של ילדם, או מדין חינוך (תשובות והנהגות ד, שה ושיז), או מצד המנהג (פניני הוראה עמ' 290). על הנושא תוכלו לראות בהרחבה במאמרו של הרב נתן חי שליט"א בתחומין לד עמ' 281.

הדפיסו הדפסה