שימוש בחניה של שכן שנסע לחופשה מדין זה נהנה וזה לא חסר

מתוך הספר שו"ת משפטי ארץ חלק ב חוק ועסקים, ריבית, צדקה (תשע"ג), עמ' 134-135

השאלה

שכני לבניין משותף הינו בעל מקום חניה בחצר המשותפת. השכן נסע עם משפחתו למלון באילת לשבוע ימים והחניה שוממת. האם מותר לי להחנות את מכוניתי במקום שלו מדין "זה נהנה וזה לא חסר"?

התשובה

אדם המקבל תועלת או רווח כלשהו מחברו חייב לשלם לו על מה שחסר מדין מזיק, או משום שנעשה כבעל חוב כיון שממון חברו נמצא בידו. כאשר הוא נהנה וחברו לא חסר הסתפקה הגמרא האם חייב. להלכה נפסק (שו"ע חו"מ שסג, ו) ש"זה נהנה וזה לא חסר" פטור מלשלם. יש לציין שהבעלים יכולים להתנגד לשימוש מלכתחילה ואז ההנאה אסורה (רמ"א שם), וכן אם ניכר שהנהנה מוכן לשלם מגלגלים עליו תשלום מלא (שו"ע חו"מ קנח, ו).

בנידון דידן החניה ככל הנראה שייכת לשכן ואולי אף רשומה על שמו בטאבו. אולם אין היא כביתו וחצרו הפנימיים שכן היא גלויה לרשות הרבים, ואנשים אינם עושים שם דברים פרטיים. לכן כאשר הוא נמצא במקום רחוק, "אנן סהדי" (כלומר, גלוי וידוע לכל) שלא אכפת לו שמישהו אחר חונה בחניה שלו ובלבד שהיא תהיה פנויה כשיחזור. התנגדות לחניה היא ביטוי מובהק של "מידת סדום". לכן נראה שכל עוד השכן אינו מוחה, ניתן לחנות בחניה זו ולהקפיד לפנותה לפני שהוא חוזר.

וכדאי להודיע על כך מראש לשכן כדי למנוע חוסר נעימות, ולוודא שהבעלים לא נתנו רשות לאדם אחר להשתמש בחניה.