ויתור עובד על זכויות

שאלה

האם בחוזה עבודה עם עובד שעומד להתקבל לעבודה אני כמעסיק , יכול להתנות עימו שהעבודה היא על דעת שרכיב מסויים בשכר לא אוכל לשלם לו? האם זה שונה אם הרכיב הוא בסיסי (כגון פנסיה/ ימי מחלה וכו') או שהרכיב הוא תקנה שמופעלת במצבים מסויימים. (במקרה הספציפי השאלה היא על תקנה/ חוק שעובד שעוזב עבודה בשל מעבר ליישוב חקלאי/ יישוב שרוב תושביו חקלאים זכאי לפיצויי פיטורין גם אם התפטר. תקנה/ חוק זה לא ברור די הצורך ( לי כמעסיק) ומטרתו כנראה לחזק מעבר ליישובים כאלו והתשלום של פיצויי הפיטורין מושת על המעסיק גם אם הוא כלל לא פיטר. מכיוון שזה לא רכיב שמישהו מחזיר אותו למעסיק שאלתי היא האם המעסיק מתוך כך שתקציבו מצומצם יכול מראש(!) לסכם עם עובד בעת קבלתו לעבודה שבמציאות כזו הוא לא ישלם לו כפיטורין. תודה רבה.

תשובה

פועל העובד אצל בעל הבית זכאי לתנאי עבודה מסוימים, חלקם מדין תורה וחלקם מחמת המנהג או החוק המקובל במדינה, שגם לו יש תוקף לפחות כשל מנהג.

אעפ"כ אומרת הגמ' במס' ב"מ (דף צב' ב'), שאם התנה המעסיק לפני תחילת העבודה שתנאי שכר מסוימים לא יחולו, תנאו קיים, אפילו לעניין דברים שחיובם מפורש בתורה, וכל שכן בנוגע לחיובים הנובעים ממנהג (ראה שו"ע חו"מ סימן שלא ס"א, וסימן שלז סי"ז).

לעומת זאת רוב חוקי העבודה במדינת ישראל, ובכללם חוק פיצויי פיטורים, הינם 'חוקים קוגנטיים' כלומר, זכויות שהמעסיק והעובד אינם רשאים לוותר עליהם. חוק פיצויי פיטורים מגדיר מצבים מסויימים בהם התפטרות העובד תחשב כפיטורים לעניין חובת תשלום פיצויים, ובתוכם מעבר ליישוב חקלאי(סעיף 8 (2)), ומסתבר שאף זכות זו היא קוגנטית. 

נחלקו הפוסקים בדורנו מה דינה של זכות קוגנטית שמחלו עליה: יש אומרים שאין לה אלא תוקף של מנהג, וניתן לבטלה ע"י מחילה מראש כי לא מסתבר שיהיה לה תוקף יותר מזכויות הכתובות בתורה, ויש אומרים שלא ניתן למחול עליה בגלל 'דינא דמלכותא דינא' ולכן המעסיק חייב למרות שהעובד מחל ובפרט בתקנות שהן טובת הציבור, ויש הטוענים שדווקא חוקים שנחקקו ע"י הרשות המחוקקת מחייבים ואילו פסיקות של ביהמ"ש לא (עיין מאמר בעניין זה ב"אמונת עיתיך" גיליון 114, מאת הרב א. ורהפטיג והרב ע. רכניץ).

למעשה נראה שאין לבטל את זכויות העובד במקרה זה.