מוצא אבידה שהניח אותה ברשות הרבים וזו אבדה

השאלה

שלום הרב

באחד הימים מצאתי סנדל סמוך לביתי שבקיבוץ שיתופי. הזדרזתי ופרסמתי ב'גרופ' של הקיבוץ, שמי שאיבד את הסנדל, יבוא לקחתו. כעבור שלושה ימים (שלא ענו לי) הנחתי את הסנדל במקום מרכזי ליד בית הכנסת, בתקווה שהמאבד ימצאנו. למחרת הגיע אחד החברים (המאבד והמוצא שניהם חברי קיבוץ), ואמר - הסנדל שפרסמת בגרופ - שלי היה.

אלא שהוא כבר לא נמצא במקום שבו הונח...

האם אני חייב לשלם?

תשובה

בהרמת המציאה מתחייב המוצא לשמור עליה. נחלקו השו"ע והרמ"א (חושן משפט רס"ז,ט"ז) האם שומר על אבדה דינו כשומר חינם (רמ"א) או כשומר שכר (שו"ע). אבל במקרה שלפנינו הייתה פשיעה, וחייב באחריות האבידה לכל השיטות.

אך ניתן לפטור את המוצא מסיבות אחרות:

א. שמירה בבעלים בשומר אבידה

שומרים, ששאלו או ששכרו את בעל הפיקדון לצורך מלאכה, נפטרו מכל חיובי שמירה (חושן משפט סימן ש"ה), ואפילו מפשיעה (חושן משפט רצ"א,כ"ח). גם שותפים נפטרים מחיובי שמירה אחד כלפי השני, כיוון שהם שכורים האחד לשני (עיין חושן משפט קע"ו,ח, ועיין בשו"ת שואל ומשיב תניינא א',י"א בנוגע לפשיעה).

בקיבוץ בו החברים הם שותפים,  הם נפטרים מחיובי שמירה, ואינם חייבים גם אם פשעו. לעומת זאת בקיבוץ בו החברים אינם שותפים לא יהיה פטור כזה.

אמנם, המהרי"ל דיסקין (בשו"ת קונטרס אחרון סימן רמ"ז) כתב שאין פטור של שמירה בבעלים בשומר אבידה, וביאר את טעמו בשערי זיו (ב, יב ד"ה וטעמו): "משום דבין חיוב שמירה שמחויב לשמור את האבידה, ובין התשלומין זה מטעם מצות השבת אבידה, ואם כן אין שייך לפטרו מטעם שמירה בבעלים, כיון דעדיין מצות השבת אבידה עליו". אך באוצר מפרשי התלמוד ב"מ ב' דף כז. (הערה 126), מובא שר"ח מבריסק שאל את האור שמח, האם יש פטור של שמירה בבעלים בשומר אבידה, והשיב לו האור שמח שפשיטא לו שיש פטור של שמירה בבעלים.

מחלוקת האחרונים יוצרת ספק שמירה בבעלים, ובספק שמירה בבעלים כשהשומר פשע, פסק השו"ע (חו"מ שמ"ו,י"א) "...ואם פשע בה, יש מחייבים ויש פוטרים," והש"ך (סק"ט) פסק כפוטרים.

ב. השבת אבידה הפחותה משווה פרוטה

יתכן שאבידה זו שווה פחות משווה פרוטה, ולכן אין חובה כלל להשיב אותה (שו"ע חו"מ רס"ב,א). לפי נתיבות המשפט בסימן קמ"ח, (ביאורים סק"א), חפץ השווה פרוטה לבעליו ואינו שווה פרוטה לאחרים, ולא ראוי להימכר, אינו שווה פרוטה. הסנדל הזה שווה הרבה לבעליו, אך אחרים לא ישלמו עליו אפילו פרוטה, ולכן אין חובת השבה. מו"ר הרב זלמן נחמיה גולדברג שליט"א פוסק כשיטת הנתיבות הנ"ל.

גישה אחרת מצאנו אצל כמה אחרונים. החזו"א (חו"מ ב"ק ו,ג) ועוד אחרונים (עיין בספר השבת אבדה כהלכתה עמודים כ"ו וק"ע) כתבו, ששווי החפץ לא נמדד רק לפי האפשרות למכור אותו, והוא נמדד לפי השווי שלו כשהוא אצל בעליו. לפי הגישה הזאת יש מצוות השבת אבדה אף על סנדל בודד וזגוגית משקפים, וצ"ע כיצד יעריכו את שווי האבידה.

ג. הניחו במקום שדרך כולם להניח שם אבדות

יצאנו מנקודת הנחה שהמוצא הניח את האבידה בצורה של פשיעה. אך אם דרך חברי הקיבוץ להניח שם אבידות, ויש הסכמה ציבורית לכך- אין בהנחתם שם משום פשיעה. כל זאת בתנאי שהן המאבד והן המוצא תושבי  הקיבוץ.

ד. חיוב לצאת ידי שמים

אם נכריע שהמוצא פטור, האם יש עליו חיוב לשלם בכדי לצאת ידי שמים? באור החיים הקדוש (שמות כב,יד) כתב שהפטור של שמירה בבעלים הוא רק בדיני אדם, אך הוא חייב לצאת ידי שמים.

בספר טל תורה (ב"מ צז,א לרבי מאיר אריק) העמיד את דבריו רק במקרה שהיתה פשיעה, ובכל זאת סיכם ש"הדבר חידוש, לא נזכר בפוסקים".

סיכום

אסור למוצא להניח את האבידה במקום מופקר, ואולם במקרה שלפנינו אין לחייבו לשלם. אך יש מקום לפצות או לפייס את המאבד בכדי לצאת ידי שמים, וזאת בגלל שיטת אור החיים הקדוש, ובגלל  הדעה בשו"ע שחייב.

התשובה נערכה ע"י הרב חיים בלוך והרב עמוס ראבילו