ריבית על מניות בקרן נאמנות

תשובה

מסחר במניות בעיקרון דינו כעסקת מכר ולא כהלוואה ולכן אין בו בעיית ריבית. במה דברים אמורים? כשיש לבעל המניות שליטה כלשהי בחברה כגון זכות הצבעה, ואז הוא נחשב שותף בחברה שקנה בה חלק מסויים, אבל כשאין לו זכות כזו בכלל יש פוסקים שמגדירים את קניית המניות כהלוואה לחברה, שהרי אין לו כל זכות שנרכשה ע"י הכסף שהשקיע, וזו רק הלוואה הצמודה לשווי החברה[1],  ויש אומרים שאעפ"כ דינה כקניה ומכירה[2], יש שהתירו משום שהחברה הינה חברה בע"מ ואין לה גדר של בעלות רגילה ומשום כך לא חלים עליה כללי דיני ריבית כאשר היא לווה בריבית דהיינו משקיעים כסף בקניית המניות שלה[3].

ב. אם הקונה מניות נחשב כשותף בחברה- אזי הוא שותף גם לכל הבעייתיות של התנהלותה, מבחינת חילולי שבת הלוואות בריבית וכדו'. ולכן יש שהתירו להשקיע דווקא בחברות שפעילותן מתנהלת ע"פ ההלכה, או שלכל הפחות יש לתלות שאין איסור ברור בפעילות של החברה, או שהן בבעלות של גויים שאינם עוברים על איסור[4].

מניות – מצד עצם הסכם המניה שבין בעל מניה לחברה, אין איסור ריבית, כי זו השקעה בעסק ובו אם אין בעיה הלכתית של שותפות בחברה העוברת על איסורים אחרים – כגון חילול שבת ומסחר בדברים אסורים וכדומה, אין איסור הלכתי לקנות מניות של חברה מעצם פעולה זו – מצד איסור ריבית. אמנם, בעיית ריבית עלולה להתעורר כאשר חברה מלווה בריבית או לווה בריבית, אם אין לה היתר עיסקה, הרי שהיא מלווה את כספי בעלי המניות, או לווה עבור בעלי המניות. לכן – בקניית מניות יש להיזהר לקנות מניות של חברה שיש לה היתר עיסקה או שאינה עוסקת באופן משמעותי בדברים הנוגדים את ההלכה כגון מסחר בדברים אסורים למסחר או שיש לה רווחים מחילול שבת וכן עלולה להחזיק באיסורי הנאה כחמץ בפסח. יש המקלים לקנות מניות בכמות קטנה שאינה חלק ניכר ממניות החברה, אף על פי שהחברה עוסקת באיסורים, וסבורים שבכמות קטנה של מניות, שלא שייך שיתחשבו בדעתו, אין בזה איסור, ואין זה נחשב לבעלות[5], ניתן לסמוך להקל על דעה זו[6]. 
לגבי קרנות נאמנות – קניית יחידת השתתפות בקרן נאמנות משמעותה שותפות בהשקעות שמשקיעה הקרן – ולכן משמעותה בעלות במניות או האג''ח וכו' שקונה קרן הנאמנות. לכן – אם הקרן קונה דברים המותרים לפי העקרונות הנ''ל – מותר לקנות יחידות השתתפות בקרן ואם לא – לא.

ד. כשהחברה עצמה עוסקת בפעילויות האסורות ע"פ ההלכה כגון הלוואות בריבית חילולי שבת וכדו' אז גם אם נאמר שאין המשקיע נחשב כשותף בחברה יש בהשקעתו משום נתינת מכשול לפני עיוור כיוון שבאמצעות השקעתו הכספית עוברים המנהלים על איסורי ריבית וכדו'. יש פוסקים שהתירו להשקיע בחברה העוסקת במכירת נבילות וטריפות- אך רק משום שאין המסחר תלוי ממש בהשקעה הכספית של המשקיע וכן האיסור עצמו אינו ברור כיוון שמוכרים גם לגויים[7]. ונראה לפי זה שאם ידוע שהחברה מלוה בריבית ללא היתר עיסקה ליהודים ישנה בעיה להשקיע בחברה כזו, ולמרות שהחברה המלוה היא חברה בע"מ הלווים שמקבלים ממנה הלוואות הם אנשים פרטיים המשתעבדים לפרוע את הריבית ויש בכך ריבית דאורייתא[8].