המאמר פורסם בכתב העת אסיף ו - כאן

תקציר

הרב קוק חי בעידן המהפיכה הקומוניסטית, מהפיכה שיהודים רבים היו שותפים לה. ואכן, הרב קוק היה מודע לטענות הקומוניסטיות השונות, והתמודד איתן.

ראשית, הרב קוק חלק על טענתו של מרקס שהמציאות הממשית היא חומרית, טען שהמציאות הממשית היא רוחנית והחומר מושפע מהרוח.

הרב קוק קיבל את הטענה המרקסיסטית שבחברה יש מעמדות שיש ביניהם מתח, אולם, הוא לא ראה מטרה בביטול המעמדות אלא ביצירת שיתוף פעולה ביניהם. כמו כן, הרב קוק מחה על ניצול הפועלים במסגרת המהפכה התעשייתית, עד כדי כך שהוא ראה בכך עוול מוסרי שיש בו כדי להצדיק את העבדות.

אולם, הרב קוק התנגד לשני הפתרונות העיקריים של מרקס: הוא התנגד למהפכה, וטען שבמקום לשחרר את הפועלים מסבלם היא תשעבד אותם לאדונים חדשים ואכזריים יותר. כמו כן, הוא התנגד לביטול הקניין הפרטי.

הפתרונות שהציע הרב קוק למתח החברתי הם:

1. הגבלת הקניין הפרטי ללא ביטול שלו. דוגמאות לכך ישנן בהלכות השונות, כגון, הלכות שמיטת קרקע ושמיטת כספים.
2. הגברת הרוחניות שתעדן את התנהגותם של בעלי ההון, ותגרום להם להתייחס יותר בכבוד אל הפועלים שלהם.
3. קריאה לשיתוף פעולה והערכה הדדית בין המעמדות.

ניתן לסכם ולומר שהרב קוק אחז בתפיסה מורכבת שיש בה מצד אחד, יסוד שמרני החושש משינוי סדרי בראשית וממהפכות, ומצד שני, הוא אחז בעמדות אידיאליסטיות המקוות לייסודה של חברת מופת מתוך רוחניות ורצון טוב.

קשה להעריך מה היה הרב קוק חושב על מדינת הרווחה בת זמננו, שעוצבה בעיקרה לאחר מלחמת העולם השנייה כאשר הרב קוק כבר לא היה בין החיים. אולם, הדעת נותנת שהוא היה רואה בחיוב את הניסיון לתת מענה לבעיות החברתיות בדרך מתונה יחסית, המבוססת על הגנת הקניין הפרטי תוך הגבלתו. כמו כן, מסתבר שהרב קוק היה רואה בחיוב את שקיעת השיח על מלחמת המעמדות, והתחזקות הדרך של כריתת הסכמים בין איגודי העובדים והמעסיקים.[1] אולם, מסתבר שהרב קוק היא קורא לפעול במקביל גם לחיזוק הרוחניות ככלי למיתון יצרים ומתחים כלכליים.