תאונת שרשרת

שאלה

שלושה כלי רכב נסעו בטור. הרכב הראשון בלם בפתאומיות, הרכב השני עצר בזמן כי שמר מרחק, והרכב השלישי לא עצר בזמן  ופגע ברכב השני הזיק לו ודחף אותו קדימה וכך הרכב השני הזיק גם לרכב הראשון. הרכב השלישי נעלם ולא ניתן כלל להשיג אותו. האם הרכב השני צריך לשלם לרכב הראשון?

תשובה

לא ניתן להשיב בדיני ממונות ללא שמיעת שני הצדדים.

מי האשם בתאונה?

הגמרא (בבא קמא מח ע"ב, ושולחן ערוך חושן משפט שעח, ט) קובעת שאם שני אנשים הלכו בדרך ואחד השתמש ברשות הרבים בדרך הרגילה והאחר השתמש בדרך שאינה רגילה, מי שנהג לא כרגיל אחראי לנזק: "אחד ברשות ואחד שלא ברשות דברשות פטור שלא ברשות חייב".

לכן בית הדין צריך לבדוק מי נהג כראוי.

בתשובה שלפנינו נצא מנקודת הנחה שהנהג הראשון נהג כראוי כשעצר, והנהג השני נהג כראוי שכן הוא שמר מרחק והצליח לבלום בזמן, ורק הנהג השלישי נהג לא כראוי[1].

האם הנהג השלישי חייב בכל הנזק?

הנהג השני לא יכול היה למנוע עצמו מלפגוע בנהג הראשון, ואם כן הגדרתו ההלכתית היא 'אונס'.

מה הדין כאשר אדם דחף את חברו והחבר הזיק לצד ג', מי חייב? הדוחף או הנדחף?

בגמרא בבא קמא כז ע"א מדובר על אדם שנפל מהגג ברוח לא מצויה והזיק: "ואמר רבה: נפל מראש הגג והזיק ברוח שאינה מצויה, והזיק ובייש- חייב על הנזק ופטור מד' דברים". כי אדם המזיק חייב אף באונס. אולם, במקרה בו אדם אחר דחף אותו ונדחף והזיק - נחשב הדבר לאונס גמור והנדחף פטור כי באונס גמור פטור גם אדם המזיק לשיטת התוס'[2]. אך לשיטת הרמב"ן[3] כתב בשו"ת אור גדול[4] שהנדחף חייב, שכן לשיטתו אדם המזיק חייב גם באונס גמור.

הרב חיים בלוך העיר על דברי האור גדול, שגם לפי הרמב"ן כאשר יש אדם אחר שעליו מוטלת כל האחריות על הנזק, חובת התשלום תוטל עליו. לדוגמא, הירושלמי[5] פוסק שאם אדם הלך לישון, וחברו ישן אצלו, והראשון התהפך והזיק לשני, הראשון פטור והשני חייב. לפי הרמב"ן הסיבה היא כיוון שהנזק מיוחס יותר למי שיצר אותו ולא למי שעשה את הפעולה הטכנית. באותה המידה ניתן לומר לדעת הרמב"ן שאם זרק האחד את חברו, הנזרק הוא כמקל ביד הזורק, והזורק יהיה חייב והנזרק פטור.

האם הרכב הפוגע נחשב לנזקי אדם או נזקי בור?

סיבה נוספת לפטור את בעל הרכב השני בתאונה היא, שהפוסקים הנ"ל דנו על מי שהזיק בגופו ממש, אבל פה המכונית השלישית דחפה את המכונית השניה ובמקרה כזה כתב הרמב"ן[6] שאם דחפו אדם ונפלה כדו והזיקה- חייב הדוחף שכן הכד לא בא מכוחו של הנדחף, אלא כח הדוחף טמון בה[7].

אע"פ שכאשר אדם עצמו נוהג ומזיק ע"י הרכב נחשב הדבר לאדם המזיק[8], זה משום שהבהמה או הרכב בטלים לגמרי לרוכב ולנוהג המשתמשים בהם ונחשבים כחלק ממנו אבל באופן בו יש ניתוק בין השניים והרכב לא משמש עוד כחלק מהרוכב או הנוהג, חוזר דינו של הרכב להיות כמו כלי בלבד. במקרה זה דומה הדבר למי שהחנה את רכבו ובא אחר ודחף את הרכב והזיק לשלישי, שבמקרה זה ודאי שבעל הרכב הנדחף פטור. זה שבמקרה הוא ישב ברכב לא גורמת לחיובו.

למסקנה, הנהג השלישי חייב בנזקים.