מוסד פנימייתי שהשליך מהפנימיה חפצים של תלמידים בזמן שהיו בחופשה

שאלה:

שלום הרב! אני לומד במוסד פנימייתי, ובמהלך החופש אירחו בפנימיות שלנו עמותה למשך שבוע. לכן, לפני שיצאנו לחופש המנכ"ל שלח הודעה בקבוצת הוואטספ . הוא כתב כמה סעיפים, ביניהם הוזכר שלא תתאפשר כניסה לפנימיה בין תאריכים מסויימים ושיש לשטוף את החדרים, וכן את הניסוח הבא: "3. אנו מבקשים מכל דיירי הפנימיות לפנות את כל הציוד האישי שלכם לתוך הארונות - *לפני היציאה לבין הזמנים* . 4. נא לא להשאיר חפצים יקרי ערך בחדרים -לא נוכל להיות אחראים עליהם." ואכן את הציוד האישי שנכנס לארונות - ספרים, מצעים, נעליים וכדו' הכנסנו לארון לפני היציאה לבין הזמנים. אבל היו בחדר שלנו גם רהיטים גדולים יותר אותם הבאנו - כורסה, שידות, מאוורר (יקר). את הציוד הזה לא היה ברור לנו מההודעה שיש לאחסן גם במקום מסוים (ואף לא הוגדר מקום שהיה משמע שמיועד לכך בצורה ברורה. הוזכר חדר בישול שאפשר לשים בו דברים, אבל הוא קטן ולא בטוח שאפילו רק את הרהיטים שהיו בחדר שלנו ניתן היה להכניס לשם, ובאף שלב לא נאמר בצורה מפורשת שיש לשים את הדברים שם). כשחזרנו כל הציוד נעלם מהחדר. התברר לנו שצוות מטעם המוסד הוציא את כל החפצים למסדרון של הפנימייה עוד לפני שהגיעה העמותה, וככל הנראה בהמשך הוציא הכל לזריקה ברחוב. אני מניח שיש למוסד זכות מסוימת על החדרים והפנימיות, ובודאי בזמן חופשה. אך האם ובאילו תנאים זכות זו מועילה להפקיע בעלות של אנשים פרטיים על החפצים שלהם? האם במקרה הנידון ישנה בעיה של גזל? ואם אין בעיה הלכתית, האם מבחינה מוסרית התנהלות כזאת ראויה? היה אפשר הן להודיע בצורה ברורה יותר לפני היציאה לבין הזמנים, והן בשעת סידור החדרים - לשלוח הודעה לפני שזורקים הכל לאחד התלמידים, שייך כאן נימוק של "ועשית הישר והטוב" וכדומה? תודה רבה

תשובה

שלום וברכה.

אפתח בהבהרה שתשובה ע"פ שמיעת צד אחד הינה בעייתית ולכן כל מה שאכתוב הינו בכפוף לזה שאין מחלוקת על העובדות שהצגת.

השו"ע (חו"מ שיט סעיף א') דן במקרה דומה:

"מי שהכניס פירותיו לבית חבירו שלא מדעתו, או שהטעהו עד שהכניס פירותיו, והניחם והלך, יש לבעל הבית למכור לו מאותם הפירות כדי ליתן שכר הפועלים שמוציאין אותם ומשליכים אותם לשוק. ומדת חסידות הוא שיודיע לבית דין וישכירו במקצת דמיהם מקום, משום השבת אבידה לבעלים, אף על פי שלא עשה כהוגן.

רמ"א: ויש אומרים דצריך להודיעו תחלה, ואם נאנסו לאחר שהודיעו, פטור."

משמע שלדעת השו"ע כשאדם הכניס רכוש לחצר חבירו ללא רשות מותר לבעל הבית לשכור פועלים על מנת להוציא את הרכוש לשוק ואף לשלם לפועלים מתוך הרכוש שהוא מוציא. אך ממידת חסידות עליו להודיע לבעל החפצים. אבל לדעת הרמ"א חייב מדינא להודיע לו.

המקרה שלך לא דומה למקרה עליו דיבר השו"ע, כי במקרה שלך ההכנסה הייתה ברשות וכן כתב הסמ"ע (שם ס"ק א'):

"...ודוקא היכא שהטעה לבעל הבית שעשה שלא כהוגן אמרינן שכאשר עשה כן יעשה עמו דבר שלא כהוגן.."

וכן כתב בשו"ת אגרות משה (חו"מ חלק ב' סימן נ"ו) לגבי משכיר ששוכר השאיר אצלו קופסאות של אתרוגים ולא פינה אותם, למרות שהמשכיר שלח לו התראות שיפנה. ולמרות כל זאת האג"מ לא התיר לבעל המחסן להוציא את הקופסאות של השוכר.

וכן מובא בפתחי חושן (חלק ג -פקדון ושאלה, א, כה הערה סג):

"ומ"מ משמע מדברי הפוסקים שלא התירו להוציא ע"י הודעה כי אם בהטעהו או הכניס שלא מדעתו, אבל בהכניס מדעתו לזמן ועבר הזמן, אין לו רשות להוציאם, ואפילו אם נאמר... שאף שומר חנם אינו, אין זה מתירו להוציאם לשוק אף ע"י הודעה, כי אם בהסכמה. וצ"ע עד מתי יהא חייב זה להחזיק בביתו חפץ הפקדון".

ולדעתו אף אין רשות לשכור מקום ולהעביר את החפצים על חשבון המפקיד ללא שומת בית דין (ראו שם פרק ז הערה ו).

היוצא מכל הפוסקים הנ"ל הוא שלכאורה למוסד לא היה רשות לזרוק את חפציך, גם אם היו מבקשים ממך לפנותם, ועוד יותר לפי מה שכתבת שאפילו לא ביקשו מכם בצורה ברורה לפנות את החפצים. ואתה יכול לתבוע את המוסד בבי"ד על ההיזק שנגרם לך.

(אם להבא המוסד ירצה לזרוק חפצים שנשארו אצלו עליו להודיע מראש שכל החפצים שיושארו לאחר סוף שנה הינם הפקר [ולעשות זאת בצורה המועילה- ע"י תנאי או ע"י הודאה של התלמיד]) .