דיני הרכב >> פרק א: לקראת קניית רכב >> א. יב. מימון רכישת רכב ואיסור ריבית

אורות החושן: דיני הרכב
פרק א: לקראת קניית רכב
א. יב. מימון רכישת רכב ואיסור ריבית

בנוסף למצוות שבין אדם לחברו המנחות את המוכר והקונה, רכישת רכב מהווה אתגר גם בתחום שבין אדם למקום. ההכנות הנדרשות לקראת קניית רכב כוללות את השגת סכום הכסף המספיק לשם רכישתו. היות שרכישת רכב היא הוצאה כבדה מעבר לסכום המצוי בחשבון השוטף הממוצע, הרי שמימון העסקה עשוי להיות באמצעות שימוש בחסכון של הקונה, או באמצעות הלוואה שיקבל הקונה. ההלוואה יכולה להיות מבנק, מחברת מימון או מהמוכר עצמו, אשר לרוב כרוכה בתשלום ריבית. כאשר מדובר בהלוואה שנותן המוכר (בדרך כלל חברה) הקונה משלם את עלות הרכב בתשלומים, כאשר הסכום הכולל אותו הוא משלם גבוה מהסכום בו נמכר הרכב. התוספת היא למעשה הריבית אותה משלם הקונה בעבור דחיית התשלום.

ההלכה אוסרת באיסור חמור הלוואה בריבית מכל סוג שהוא. דבר זה כתוב בתורה: "אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ"[1], שנוי בנביאים: "בַּנֶּשֶׁךְ נָתַן, וְתַרְבִּית לָקַח, וָחָי?! לֹא יִחְיֶה!"[2], ומשולש בכתובים: "מַרְבֶּה הוֹנוֹ בְּנֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית - לְחוֹנֵן דַּלִּים יִקְבְּצֶנּוּ"[3]. איסור זה חל הן על הלווה הן על המלווה[4].

יחד עם זאת ההלכה מכירה בכך כי הלוואה בריבית היא כלי פיננסי ממדרגה ראשונה, אשר נועד לאפשר פעילות עסקית ענפה. על מנת לאפשר לאנשים או לגופים לעסוק בעסקאות נושאות ריבית מבלי לעבור על איסור ריבית נוסח לפני כשלוש מאות שנה "שטר היתר עסקה", שנועד לפתור את בעיית ריבית. שטר זה עבר גלגולים רבים בין הפוסקים השונים עד אשר הגיע לצורתו הנוכחית[5].

לכן קונה המבקש להיעזר בגוף כלכלי לצורך מימון רכישת הרכב, חייב לוודא כי הגוף המממן חתום על שטר היתר עסקה כללי. לכל הבנקים הגדולים במדינת ישראל יש היתר עסקה, וכך גם להרבה חברות גדולות, אך הוא אינו מצוי תמיד אצל סוחרי רכבים קטנים ובינוניים. על הקונה לבקש מהגוף המממן להציג בפניו את שטר היתר העסקה עליו הוא חתום או לחתום מולו על היתר עסקה פרטי. לחילופין ניתן להוסיף להסכם ההלוואה סעיף לפיו ההלוואה נעשתה בכפוף להיתר עסקה המקובל בבנק זה או אחר.

לצד זאת, יש להעיר כי מימון רכישת רכב משפחתי באמצעות שימוש בהיתר עסקה אינו פתרון פשוט כל כך לאיסור ריבית. בבסיסו של היתר העסקה עומדת הצהרה של המקבל כי הכסף נועד עבור השקעה המניבה רווחים[6]. הדבר נכון ברכב של עסק או ברכב המשמש את הקונה לשם הגעה לעבודתו. אולם רכב המיועד לנסיעות משפחתיות או לצורכי פנאי בלבד אינו השקעה הנושאת רווחים, ועל פניו לא ניתן להסתמך לצורך רכישתו על היתר עסקה[7]. לכן לכתחילה מומלץ להימנע מנטילת הלוואה בהיתר עסקה לצורך רכישתו, אלא לממן את הרכב באמצעות חסכון אישי או הלוואה פרטית ללא ריבית.

עם זאת יש פוסקים שהתירו נטילת הלוואה בהיתר עסקה לצורך רכישת רכב כזה[8], למרות שלא ראו בה דרך סלולה וישרה לכתחילה,[9]. לכן  מן הראוי להתיעץ עם פוסק מוסמך אם ליטול הלוואה כזו[10].

 

[1] ויקרא כה, לו.

[2] יחזקאל יח, יג.

[3] משלי כח, ח. וראו מצודת דוד שם.

[4] שולחן ערוך יו"ד קס, א.

[6] שטר היתר עסקה אינו מבטל את איסור ריבית, אלא הוא חוזה מורכב הנערך במקביל להסכם ההלוואה, וגובר עליו, אשר משנה את תנאי ההלוואה מהלוואה בריבית, להשקעה מגודרת. בחלקו הראשון ההלוואה מוגדרת כהשקעה בנכסים מניבים מהם זכאי הנותן לרווחים. בחלקו השני מתחייב המקבל כי אם יטען שלא הרוויח, הוא יידרש להישבע על כך. בחלקו האחרון, מסכימים הצדדים כי תשלום הסכום שהוגדר בחוזה ההלוואה כריבית, יפטור את המקבל מחובת שבועה והוכחת רווחיו הממשיים. התוצאה המתקבלת מסגירת מסלול אחד (חלוקת הרווחים הממשיים) עד כדי סדק צר ביותר, ופתיחת המסלול השני (תוספת תשלום קבועה מעבר לקרן) לרווחה היא הפיכה בפועל של תנאי ההלוואה הכוללים ריבית לברירת המחדל היחידה האפשרית בפועל.

[7] קיצור שולחן ערוך סו, י; הרב יעקב אריאל, "לאחיך לא תשיך", הצפה, כ"ט מנחם אב תשס"ד.

[8] להלן כמה מנימוקי האחרונים להתיר: בשו"ת שואל ומשיב קמא ג, קס, כתב שהצריכה השוטפת עבורה ניטלה ההלוואה מאפשרת את המשך העבודה של המקבל ולכן היא נחשבת כעסק לשמו נלקחה ההלוואה. בשו"ת מהרש"ג יו"ד, ד, ביאר שהדבר מותר כיוון שבעת לקיחת ההלוואה היתה אפשרות לעשות שימוש בכסף להשקעה נושאת רווחים. בשו"ת חלקת יעקב מהדורא בתרא יו"ד, עד, חידש שניתן לסמוך על כך שגם הרווח האישי שאינו כספי של המקבל מהכסף מוגדר כתשואה מההשקעה. ראו עוד: הרב יצחק יוסף שובע שמחות א, עמ' דש.

[9] כפי שכתב כל אחד מהפוסקים הנזכרים בהערה לעיל בסוף התייחסותו לנושא.

[10] את המסקנה ניסח הרב יעקב אריאל בהסכמתו לספר זה.