אורות החושן: דיני הרכב - הספר לקראת הדפסה
פרק א: לקראת קניית רכב
א. ה. הטעיה בכדאיות המכירה
לסעיף הקודם 
בעת מכירת רכב משומש, כמו בעסקאות אחרות, מנסה כל צד לשדל את הצד השני להסכים למחיר בו הוא מעוניין. דרכי השכנוע רבות הן, ועשויות להתייחס לערך המוצר אודותיו מנהלים משא ומתן או לחלופות העומדות בפני הצדדים. המוכר ישאף להציג את המוצר כבעל ערך גבוה יותר יחסית למחיר אותו הוא דורש, ולעומתו הקונה יטען כי המוצר בעל ערך נמוך יחסית למחיר המבוקש. כמו כן, המוכר עשוי להכריז כי הגיעו אליו הצעות הקרובות לדרישתו, ואילו הקונה יטען שהוא מסוגל להשיג את המוצר במחיר נמוך יותר.
טענות אלו עשויות להיות נכונות אולם פעמים רבות אין להן בסיס עובדתי. הרכב אינו מבוקש כפי שמהלל המוכר, ואינו מוטל כאבן שאין לה הופכין כפי שמשמיץ הקונה. כמו כן, אף אחד לא הציע למוכר לקנות את הרכב במחיר הקרוב למחיר אותו הוא דורש, וגם לקונה אין שום אפשרות להשיג את הרכב במחיר הנמוך בו הוא נקב.
שימוש בשקר על מנת לשדל באמצעותו את הצד השני להסכים לעסקה הינו מעשה אסור ופסול מיסודו, גם אם אינו מתייחס באופן ישיר לשווי המוצר[1]. התורה אמרה "מדבר שקר תרחק", כולל כל דיבור שאינו אמת, בוודאי אם יש מי שנפגע כתוצאה ממנו[2].
יחד עם זאת, לא בכל מקרה תגרום הטעיה אסורה שכזו לביטול העסקה. אם ברור לכל אחד מהצדדים שהצד השני אינו מתבסס על נתונים אלא מדובר בניסיון 'לרכך' את הצד השני ותו לא, אין הדבר מהווה עילה לביטול המקח, וכלשון הט"ז:
מעשים בכל יום שאדם מוכר לחבירו חפץ ואומר: "כך נתנו לי סך זה ולא רציתי למכור בזה הסך", ואחר כך נתברר שלא היה שום קונה בסך קיצבה שזכר הוא, וכי בשביל זה יבטל המקח?![3]
אולם אם הנתונים לכאורה שנמסרו לצד השני הם אלו שגרמו לו להסכים לעסקה, הדבר עשוי להוות עילה לביטולה[4]. על הצד הנפגע, הטוען כי הנתונים השקריים שנמסרו לו הם שגרמו לו להסכים לעסקה, לפנות לבית הדין וזה יברר האם אכן ההסכמה לעסקה התבססה על נתונים שקריים אלה. לשם כך בית הדין יבדוק את אופן הצגת הנתונים ואת אופן השימוש בהם. ככל שהצד שהציג את הנתונים התבסס עליהם באופן מהותי יותר[5] וככל שמדברי השומע נראה כי החלטתו התבססה עליהם (כגון שביקש את הנתונים וקיבל תשובה שקרית)[6] בית הדין ייטה לבטל את העסקה[7].
[1] שו"ת חוות יאיר, סט: "דרך התגרים שנשבעים שבכך וכך קנו... עון פלילי הוא ופתי יאמין".
[2] לדעת היראים, רלה "שקר שאינו בא לידי רעה לא הזהירה תורה עליו". ועיינו בספר חרדים מצוות עשה ד, כו, הסובר שאיסור שקר קיים גם אם אין מי שנפגע ממנו פגיעה ממונית "מצות עשה לדבר אמת אפילו במילי דעלמא דליכא בהו דררא דממונא שנאמר מדבר שקר תרחק".
[3] ט"ז חו"מ שלב, ד; שו"ת חוות יאיר, סט. בלשון דומה כתב המאירי, בית הבחירה, בבא מציעא עו ע"א בביאור הירושלמי בבא מציעא ו, א, יובא להלן. לעומת זאת, עיינו בשו"ת משפטים ישרים (רבי רפאל ברדוגו, "המלאך רפאל") א, שסח, שחולק וקובע כי גם מסירת נתונים כוזבים מסוג זה עשויה לבטל את ההסכם.
[4] רשב"א בבא מציעא עו ע"א; רמ"א חו"מ שלב, ד; ערוך השולחן שם, י. ועיינו בירושלמי בבא מציעא ו, א, שסבור שאין הדבר מהווה עילה לביטול העסקה ובריטב"א בבא מציעא עו ע"א, שסבר כמותו. כן עיינו ש"ך שם, טז, המחלק בין שקר שנאמר מצידו של המוכר המהווה עילה לביטול העסקה, לשקר הנאמר מצידו של הקונה שאינו מהווה עילה לביטול. להרחבה ראו בספרי כתר י: דיני עבודה במדינת ישראל על פי ההלכה, עמ' 178-182. ועיינו בדברי הרב משה בארי, "הטעיה בכדאיות העסקה", משפטי ארץ ג: קניין ומסחר, עמ' 439 ואילך שהגיע למסקנה שונה.
[5] נתיבות המשפט שלב, ד.
[6] ט"ז חו"מ שלב, ד.
[7] יש להעיר כי על פי סעיף 14(ד) לחוק החוזים (תשל"ג) הטעיה בנוגע לכדאיות החוזה אינה מהווה עילה לביטולו. עמדה זו שונה מעמדתה של התורה התובעת רף מוסרי גבוה יותר וקובעת כי החוזה בטל במקרה בו מתברר שאחד הצדדים לא היה ראוי לאמון שניתן בו.