אורות החושן: דיני הרכב
פרק א: לקראת קניית רכב
א. ו. הסתרת פגמים ברכב
לסעיף הקודם 
אחד הניסיונות הגדולים העומדים בפני מי שמוכר רכב משומש הוא הנטייה להסתיר את חסרונותיו ופגמיו. שכן מצד אחד, אם הרכב היה נטול חסרונות ומומים, "לא רואה מוסך", לא "זולל" דלק ולא "שותה" שמן, ככל הנראה הוא לא היה מוצע למכירה. מצד שני, חשיפת כל הצרות אותן עבר המוכר עם הרכב, וכל הסימנים לצרות המתרגשות לבוא עליו עד שהחליט למוכרו, תרחיק ממנו קונים. כיצד עליו לנהוג? האם לגלות? לשקר? לומר חצי אמת?
בדילמה זו הכרעת ההלכה ברורה. אסור לאדם להציג מצג שווא ולהסתיר פגמים משמעותיים ברכבו[1]. מכירת רכב פגום, במחיר התואם רכב שאינו פגום, אסורה מן התורה באיסור אונאה שנתבאר לעיל (פרק א, סעיף ג). אולם גם אם המוכר מפחית ממחיר המחירון ודורש את המחיר הראוי לרכב במצבו האמיתי, עדיין יש בהסתרת הפגמים איסור גניבת דעת[2], בכך שהוא משלה את הקונה שהשיג רכב טוב במחיר מציאה, בעוד האמת רחוקה מכך. יתר על כן, לעיתים הקונה לא היה מסכים לרכוש את הרכב אפילו במחיר הנמוך שהוצע לו, לו היה מודע למצבו האמיתי.
נדגיש, כי איסור גניבת דעת אוסר להציג מצג שווא אודות מצב הרכב, הן באמצעות דיווח שאינו אמת הן באמצעות ביצוע פעולות ברכב או במסמכים הנוגעים לו אשר מטרתן להסתיר את מצבו האמיתי של הרכב[3]. יש להעיר כי החוק במדינת ישראל אוסר על אדם שעיסוקו מכירת רכבים להציג מצג שווא[4], והחוק הפלילי במדינת ישראל מתייחס באופן ספציפי לזיוף וטשטוש מצבו של רכב, ומטיל עונשי מאסר על מי שמבצע פעולות מעין אלו[5]. דרישת ההלכה רחבה יותר ואוסרת הן על אדם פרטי הן על סוחר ממולח, כל פעולה שמטרתה הסתרת מצבו האמיתי של הרכב. יתר על כן, האיסור להציג מצג שווא כולל גם חובה על המוכר לדווח באופן יזום על התקלות הידועות לו ברכב[6] גם אם לא נשאל על כך, אם מדובר בפגמים משמעותיים, כאלה שלאחר שהקונה ידע עליהם יש לשער שהוא ירצה לבטל את העסקה[7].
עם זאת, מותר לנקות את הרכב על מנת שיראה יפה ומושך כפי שהוא באמת כאשר שומרים על ניקיונו, ואף מותר לצבוע אותו שכן אנשים צובעים את מכוניתם הפרטית לעיתים[8]. ובלבד שהקונה ידע את גילו האמיתי של הרכב, ושהצביעה אינה מסתירה פגיעה שלא תוקנה[9].
יש מן הפוסקים שהתירו לעשות פעולות הסתרה, במקום בו הדבר מקובל[10], ובלבד שהפעולה אינה מסתירה לחלוטין את פגמי הרכב באופן שאינו מעורר כל חשד אצל הקונה[11]. כך לדוגמה, שטיפת מנוע שיש בו נזילת שמן מסתירה מעיניים בלתי מקצועיות את קיומה של נזילת שמן ולכן היא אסורה[12].
[1] משנה וגמרא בבא מציעא ס ע"א; שולחן ערוך חו"מ רכח, ו.
[2] רבנו יהונתן מלוניל בבא מציעא לג ע"ב בדפי הרי"ף.
[3] משנה בבא מציעא ס ע"א: "אין מפרכסין לא את האדם ולא את הבהמה ולא את הכלים"; שולחן ערוך חו"מ רכח, ט.
[4] סעיף 2 לחוק הגנת הצרכן, תשמ"א.
[5] סעיף 413(ח),(ט) לחוק העונשין תשל"ז. הכוונה לפעולות כגון טשטוש זיהוי הרכב, זיוף פרטים ברישיון הרכב, או שינוי הנתונים במד הקילומטרים של הרכב.
[6] שולחן ערוך חו"מ רכח, ו: "אם יש מום במקחו צריך להודיעו ללוקח".
[7] רבי יהושע בוימל, שו"ת עמק הלכה ב, ה. כך קובע גם סעיף 4 לחוק הגנת הצרכן (תשמ"א) שמטיל על המוכר חובה לדווח באופן יזום על "כל פגם או איכות נחותה או תכונה אחרת הידועים לו, המפחיתים באופן משמעותי מערכו של הנכס". יש להעיר כי גם בהקשר לכך, החובה החוקית מוטלת רק על מי שעוסק במכירת רכבים משומשים לפרנסתו, כמו כן היא מוגבלת לפגמים המשפיעים באופן משמעותי על מחיר המוצר. הגבלות אלו אינן קיימות על פי ההלכה המטילה חובת דיווח יזום על פגמים במקח על כל מוכר ובכל סוג של פגם שמודעות לקיומו עשויה לגרום לקונה לסגת מהעסקה.
עיינו בשו"ת אגרות משה יורה דעה א, לא, הסובר שהחובה לברר את מצבו של המוצר מוטלת על הקונה, ועל המוכר לענות לו על שאלותיו את האמת בלבד. אולם אם הקונה לא שאל, יש להניח שאינו מקפיד, והמוכר אינו צריך ליזום ולדווח לו על פגמי המקח. סברה זו נאמרה ביחס למכירת חלקי בשר פחות טריים במסווה של טריים, אולם קשה לומר סברה זו ביחס למכירת רכב, שכן כל אדם שקונה רכב בהחלט מקפיד על פגמיו הנסתרים המשמעותיים. אולם גם אם לא נבחין בין מכירת בשר למכירת רכב יש להכריע כדעת הפוסקים המחייבים בדיווח יזום, לאור העובדה שהחוק במדינת ישראל מתאים לדעות המחמירות, ראו שו"ת מהרש"ם ה, מה; משפט שלום קצד, ד"ה כל; הריא"ה הרצוג, תחוקה לישראל על פי התורה, ב, עמ' 72, לדעתם כאשר קיימת מחלוקת בהלכה, וחוק המדינה מתאים לאחת השיטות, יש להכריע את הדין על פי החוק.
[8] ראו שולחן ערוך חו"מ רכח, ט שאוסר לצבוע כלים ישנים על מנת שיראו כחדשים. אולם הטור מבאר שהבעיה בצביעת הכלים קיימת רק כאשר המוכר מציג אותם כחדשים, וגובה עליהם מחיר כשל חדשים, שגבוה ממחירו של כלי ישן צבוע ויפה, אולם אם הוא מציג את גילו האמיתי של הרכב אין זה שונה ממי ששוטף את רכבו המלוכלך לפני הצעתו למכירה.
[9] על פי שו"ת דברי מלכיאל ג, נד.
[10] סמ"ע רכח, טז. ועיינו שולחן ערוך הרב אונאה, יט, שהביא היתר זה והוסיף ש"שומר נפשו ירחק" מצעד זה, גם אם מדובר במעשה מקובל.
[11] שו"ת אגרות משה יורה דעה א, לא.
[12] מקובל על מכונאי הרכב כי שטיפת מנוע היא פעולה המתבצעת לרוב על ידי רמאים שכן מטרתה היחידה היא הסתרת נזילות. אף על פי כן, מכיוון שהיא אינה מסירה לחלוטין את החשד לנזילה ובדיקה מדוקדקת תוכל לגלותה (וכאמור, אולי אפילו נחשבת לחשודה אצל אנשי מקצוע), יש מן הפוסקים שהתירוה, ראו הרב צבי יהודה בן יעקב, שו"ת משפטיך ליעקב ח, ל.