אורות החושן: דיני הרכב
פרק א: לקראת קניית רכב
א. יא. הסכמה על קניית רכב כפי שהוא (As is)

חלק מן המוכרים בוחרים לפתור את הדילמה שבין מתן דיווח שקרי מובהק לבין אמירת כל האמת שעשויה לדעתם לסכל את המכירה, באמצעות הגעה להסכמה עם הקונה שהוא קונה את הרכב כפי שהוא. בדרך כלל הסכמה זו מגיעה יחד עם הסכמה ואף הצעה של המוכר לקונה לקחת את הרכב לבדיקה במכון מתאים[1].

על פי ההלכה הסכמה כללית שכזו אינה מועילה, אפילו אם הפגם לא היה ידוע למוכר, והיא אינה מונעת מהקונה לדרוש את ביטול המקח, תיקון הפגם, או קבלת החזר כספי, לפי העניין. אדם אינו יכול להסכים לוויתור על זכות שהיקפה אינו ידוע לו[2]. לכן גם אם אדם חתם על הסכם לפיו הוא קונה את הרכב כפי שהוא (As Is), הוא יכול לתבוע את המוכר אם ימצא ברכב פגם שלא היה ידוע בשעת המכירה.

אם הצדדים מבקשים לסכם ביניהם ויתור על הזכות לביטול המכר באופן המחייב על פי ההלכה, על הקונה לדעת מהו הפגם אודותיו לא יוכל לדרוש את ביטול העסקה, או מהו ערכם המקסימלי של הליקויים עליהם הוא מוותר. לכן ניתן לחתום לדוגמה על הסכם לפיו הקונה לא יוכל לדרוש את ביטול העסקה אם יימצאו ברכב פגמים אשר אינם משפיעים על מחירו של הרכב ביותר מ-20% מהסכום ששולם. הסכמה זו מוגדרת ומוגבלת ולפיכך היא מחייבת[3].

אם מדובר בפגם שהיה ידוע למוכר אך לא לקונה, הרי שלא זו בלבד שההסכמה אינה תקפה על פי ההלכה, אלא שכפי שראינו לעיל (סעיף ה) היא גם אסורה שכן היא מהווה 'מצג שווא' שנאסר בתורה באיסור חמור^[4]. מדובר באיסור המחייב את המוכר לדווח לקונה באופן יזום על כל פגם שקיים במקח^[5], גם אם לא נשאל על כך^[6]. יצוין כי במקרה זה המכירה בטלה גם על פי החוק[7].