אורות החושן: עבודה וקבלנות
פרק טו: אחריות העובד על נזקים שגרם
טו.ו. נזק שנגרם על ידי התאגדות של עובדים

עד כה עסקנו בשתי צורות התקשרות בין עובד ומעסיק והשלכתן על החיוב בנזק במידה ונגרם. האחת כאשר מעסיק שכר פועל וזה האחרון גרם למעסיק נזק, במקרה זה האחריות מוטלת על הפועל שהזיק. והשנייה, כאשר המעסיק שכר קבלן, והקבלן שכר פועלים שאחד מהם גרם נזק בשוגג או ברשלנות, במקרה זה האחריות מוטלת על הקבלן. כעת נעסוק במקרה מורכב יותר בו המעסיק התקשר בעצמו עם מספר עובדים אשר אחד מהם או כמה מהם פעלו באופן רשלני וגרמו נזק למעסיק.

העיקרון המנחה בהלכה הוא כי אחריות אינה ניתנת לחלוקה. משמעות הדבר היא כי גם כאשר מספר אנשים התעסקו בעניין אחד, אם אחד מהם גרם נזק הרי שיש לאתר את האדם האחראי לנזק ולהטיל עליו את כל האחריות. במקרה שלא ניתן לדעת ולהוכיח איזה עובד גרם לנזק, והעובד שגרם לנזק לא לקח אחריות בעצמו, ניצב המעסיק בפני שוקת שבורה שכן לא ניתן לחייב אף אחד מהעובדים, מחמת הספק[1].

לעקרון זה קיימים שני חריגים. האחד, כאשר ההתקשרות הייתה עם קבוצה של עובדים ביחד. לדוגמה, קבוצת עובדים מתחומי הבנייה השונים מסכמת עם בעל הבית על בנייה או שיפוץ של בית בקבלנות או בתשלום לפי מספר ימי עבודה. בצורת התקשרות שכזו, כאשר נמצא פגם במוצר אותו קיבל המעסיק, או שכתוצאה מטעות של אחד העובדים נגרם נזק למעסיק, האחריות מוטלת על ההתאגדות בכללה. ממילא, כל העובדים, גם אלו שפעלו כראוי, יישאו באחריות במשותף[2].

משמעות הדבר היא כי במקרה שבעל הבית גילה תקלה או נזק הוא אינו צריך למצוא מי בדיוק עשה אותם אלא יש לו כתובת – ההתאגדות כולה. אמנם אם הנזק נגרם מכוחו של עובד באופן ישיר כגון שחפר עם מחפרון ופגע בצינור מים, אזי גם כאשר מדובר בהתאגדות מצד הדין יש להטיל את האחריות על העובד באופן אישי ובלעדי ולא על יתר העובדים[3]. אמנם כפי שכתבנו בפסקה הקודמת במקרים אלו מנהג העולם הוא שהקבלן נוטל אחריות על כל הנזקים שייווצרו על ידי הפועלים, ומסתבר שהדבר נכון גם במקרה שההסכם בין ההתאגדות למזמין היה הסכם קבלנות, והאחריות תרבוץ על ההתאגדות כולה.

לעיקרון לפיו אחריות לנזק אינה ניתנת לחלוקה בין העובדים קיים חריג נוסף והוא בעבודות הדורשות תשומת לב מיוחדת מצד כל העוסקים בהן. במלאכות מעין אלו מוטלת על כל אחד מהעובדים האחריות לא רק להישמר מטעויות שלו אלא לשמור את יתר העובדים איתו כתף אל כתף מטעויות. אם הדבר לא נעשה, ונגרם נזק, אין לבחון מי בדיוק שגה, וטעותו של מי גרמה לנזק, ויש להטיל את האחריות על הנזק על כל העוסקים במלאכה[4]. למשל כאשר סבלים סוחבים ביחד מטען כבד יש עליהם אחריות לעבוד כראוי וגם להזהיר את חבריהם מפני נפילה או נזק למטען.

[1] תוספות בבא מציעא פ ע"א, ד"ה ואי; סמ"ע שט, טז. ועיינו בקצות החושן שפג, א, המסתפק בדעת רש"י, שם ד"ה תרוויהו, האם במקרים אלו יש לחלק את התשלום באופן שווה בין כל העובדים.

[2] בבא מציעא קיח ע"ב; רש"י שם; שולחן ערוך חו"מ שפד, ד.

[3] שולחן ערוך חו"מ שפד, ד.

[4] בבא מציעא פ ע"א; תוספות שם, ד"ה ואי; שולחן ערוך חו"מ שט, ד; סמ"ע, שם, טז, שמצטט את התוספות.