אורות החושן: עבודה וקבלנות
פרק טו: אחריות העובד על נזקים שגרם
טו.ד. שכרו של עובד שהזיק

בכל הנוגע לחיוב העובד על נזק שגרם למעסיק ההלכה אינה מבחינה בין פועל ובין קבלן. אמנם בנקודה אחת קיים הבדל בין פועל ובין קבלן או אומן, והיא קיזוז שכר עבודתם מהנזק לו גרמו:

פועל נשכר כדי לעבוד פרק זמן מסוים. לפיכך, אם הוא אכן עבד כראוי בפרק הזמן שסוכם הוא זכאי לשכר על משך עבודתו, גם אם בשלב כלשהו שגה וגרם לנזק, בניכוי עלות הנזק שגרם. יתר על כן, גם אם קיים ספק האם הפועל גרם נזק, אין לעכב את שכרו עד אשר יתברר הספק. כל עוד אין מחלוקת על כך שהפועל עשה את עבודתו מצווה מן התורה לשלם לו על כך, ואם יתברר כי הזיק למעסיק, הוא יידרש לשלם למעסיק[1].

לעומת זאת קבלן נשכר כדי לספק למעסיק מוצר או שירות באיכות מסוימת. אשר על כן, אם נגרם למעסיק נזק והמוצר או השירות לא סופקו, יהיה עליו לפצות את המעסיק על הנזק שנגרם לו, ובנוסף לכך[2] הוא לא יהיה זכאי לשכר אותו ציפה לקבל[3]. יתרה מזו, גם אם מסיבה כלשהי הוא יהיה פטור מלשלם על הנזק שגרם[4], או שקיים ספק האם הקבלן אחראי לנזק שנגרם, הוא יפסיד את שכרו לכל הפחות מחמת הספק[5]. במקרה בו קבלן סיפק את המוצר שהתבקש, ובמקביל גרם נזק מסוים, הוא יהיה זכאי לשכר עבור המוצר בניכוי הפיצוי עבור הנזק שגרם.

קלקול שניתן לתקנו – למרות שקבלן שלא גרם תועלת בעבודתו הפסיד את שכרו (בניגוד לפועל), אם יתקן את אשר קלקל – יזכה בשכרו. אמנם אם מדובר בנזק שהקבלן אינו מעוניין[6], אינו מוכשר או אינו מוסמך לתקנו, יהיה עליו לשכור אדם אחר שיעשה את התיקון, או שהמזמין ישכור אותו וינכה את העלות משכרו של הקבלן[7]. במקרה בו הקבלן מעוניין, מוכשר ומוסמך לתקן את העבודה, אין בעל הבית רשאי לדרוש כי העבודה תיעשה דווקא על ידי אדם אחר. זאת, בתנאי שמלאכת התיקון אינה שונה באופן מהותי מהמלאכה לשמה נשכר הקבלן מלכתחילה[8]. אם המעסיק עומד על כך שהתיקון ייעשה על ידי אדם אחר, יש לראות זאת כפיטורין, על כל המשתמע (ראו לעיל פרק יב).

לעיתים מלאכת התיקון שונה באופן מהותי מהמלאכה לשמה נשכר הקבלן מלכתחילה, כגון שהיא דורשת מיומנות שונה, או שבדרך כלל היא נעשית על ידי עובד מומחה בתחומו. במקרה כזה, רשאי המזמין לדרוש כי התיקון ייעשה על ידי אדם אחר, ואת שכרו ינכה המעסיק משכרו של הקבלן [9].

תשלום על עבודה לקויה – כאמור לעיל קבלן שלא ביצע את עבודתו כראוי אינו זכאי לקבל את שכרו, בנוסף על חיובו בתשלום בגין הנזק שגרם. עם זאת במקרה בו הקבלן הגיע לתוצאה לקויה השונה מזו שהתחייב, הוא יהיה זכאי לתשלום על פי הפירוט הבא[10]: על המזמין להעריך מהו שווי המוצר הנוכחי (כגון, בעזרת שמאי או על ידי מכירתו במחיר השוק). לאחר מכן יש לנכות משווי המוצר את הוצאותיו של המזמין (חומרים, עבודה של עובדים אחרים וכו') ואת שיעור הרווח הנקי אותו היה אמור המזמין להרוויח אלמלי התקלה. את היתרה יש לשלם לקבלן אך לא יותר ממה שהקבלן היה אמור לקבל על פי הסיכום עמו[11].

[1] ערך שי חו"מ, שלז; שו"ת שבט הלוי ז, רלב.

[2] בבא מציעא פג ע"א.

[3] בבא מציעא נח ע"א; רש"י שם ד"ה אגרייהו.

[4] מאירי, בית הבחירה בבא מציעא פג ע"א; רמ"ה, שיטה מקובצת בבא קמא, צט ע"ב; נתיבות המשפט שה, א; שסג ג; ערוך השולחן חו"מ שה, ט.

[5] שו"ת הרשב"א ד, קל; רמ"א חו"מ שו, ה.

[6] פתחי חושן שכירות יג, הערה ט.

[7] שו"ת הרשב"א א, אלף נו; רמ"א חו"מ שו, ח.

[8] ערוך השולחן חו"מ שו, טו.

[9] שו"ת הרשב"א א, אלף נו; רמ"א חו"מ שו, ח.

[10] באופן חישוב ההוצאות נחלקו התנאים, האמוראים הראשונים והאחרונים בביאור הגמרא בבא קמא ק ע"ב: לדעת היד רמ"ה בבא מתרא מו ע"ב, קעג, אין לכלול בהוצאות אלא הוצאות בעין אותן הוציא העובד מכיסו. לדעת רש"י (עבודה זרה ז ע"א; בבא מציעא קיז ע"ב) יש לכלול בהוצאות גם הוצאות בעין וגם שעות עבודה כפועל. כדעתו פסק השולחן ערוך חו"מ שו, ג. לעומתם סבור ר"י הזקן (תוספות בבא קמא ק ע"ב ד"ה אם) שיש לכלול בכלל ההוצאות את כל השכר שהוסכם בין הצדדים. כדעתו פסק הרמ"א שם. להלכה הכריע נתיבות המשפט שם ו, כדעת הרמ"א וכך כתבנו.

[11] לדוגמה, אדם ששכר קבלן לשפץ דירה בתמורה לסך 300,000 ₪ (כולל חומרים ועבודה) על מנת שזה ישפץ דירה השווה מיליון ₪ באופן שתהיה ראויה למכירה במחיר של 1.5 מיליון ₪. בנוסף שילם בעל הדירה למתכנן סכום של 40,000 ₪. הקבלן התרשל בעבודתו ולפיכך הדירה נמכרה ב-1.3 מיליון ₪ בלבד. במקרה זה יש לבצע את החישוב הבא: העלייה בערכה הסופי של הדירה (300,000 ₪) פחות הוצאות המעסיק (40,000 ₪) ופחות הרווח הנקי אותו היה אמור המעסיק להרוויח לו השיפוץ היה נעשה כראוי (160,000 ₪). תוצאה החישוב היא שקבלן השיפוצים ששגה יקבל 100,000 ₪ בלבד, גם אם סכום זה לא מכסה אפילו את הוצאות החומרים שהשקיע.