אורות החושן: עבודה וקבלנות
פרק טו: אחריות העובד על נזקים שגרם
טו.ב. עובד חייב כאשר התרשל או פעל בניהוג להוראות ולמקובל

חיוב העובד בתשלום אינו מצומצם למקרים בהם העובד פגע במודע ברכוש המעסיק מחד, או שהתעלם לחלוטין מהמעסיק ונמנע מלעשות את עבודתו מאידך. גם עובד שביצע לכאורה את עבודתו עשוי להתחייב בנזקים. הדבר עשוי להתרחש באחת משלוש העילות הבאות:

1.                שינוי מדרישת המעסיק

כאשר המעסיק דרש לבצע פעולה מסוימת, באיכות מסוימת, והעובד ביצע פעולה שונה[1], או באיכות נמוכה מהנדרש[2], על העובד לשאת באחריות לנזק שנגרם. לדוגמה, מתקין מזגנים שהתקין מזגן במקום אחר מזה שנתבקש על ידי המזמין, חייב לתקן את הנזק לו גרם. דוגמה נוספת: מכונאי רכב שנתבקש לבצע ברכב טיפול "גדול" (הכולל החלפה של רצועת התזמון) ובמקום זאת ביצע טיפול שגרתי בלבד ובעקבות זאת נגרם נזק למנוע חייב לפצות את בעל הרכב על הנזק לו גרם.

2.                שינוי מן המקובל

עובד שפעל שלא לפי המקובל באותו ענף וגרם לנזק חייב לשאת באחריות, גם אם המעסיק לא ציין כלל מהי שיטת העבודה הנדרשת על ידו. לדוגמה, עובד שעיבד חומרי גלם של המעסיק שלא כמקובל[3], או שפעל באופן שיש בו סיכונים שאינם מקובלים[4], חייב לשלם למעסיק על הנזק לו גרם. זאת גם אם המעסיק כלל לא היה מודע לדרך בה יש לנקוט במקרים אלו.

3.                רשלנות

כאשר העובד התכוון לעשות את מה שנדרש ממנו, אך פעל ברשלנות מקצועית או בחוסר זהירות, וכתוצאה מכך נגרם נזק, על העובד לשאת באחריות לנזק שנגרם[5]. בהקשר זה יש לחייב את העובד גם על מחדל, כלומר אם נמנע ברשלנות[6] מלבצע פעולה אותה היה אמור לבצע, וביצועה היה מונע את הנזק[7]. לדוגמה, עובד שביצע פעולת ריתוך ונמנע מלסלק חומרים דליקים מסביבתו יתחייב בנזק שגרם[8]. דוגמה נוספת, רופא שביצע פרוצדורה רפואית מבלי לבצע שורה של בדיקות אשר יבררו את נחיצותה ואת השלכותיה האפשריות על המטופל. אם נגרם למטופל נזק בעקבות הטיפול, והבדיקות היו עשויות למנעו, הרופא יהיה חייב לפצות את המטופל על הנזק שנגרם לו.

לעומת זאת, אם הנזק שנגרם אינו נובע מרשלנות או ממחדל של העובד, הוא פטור מלשלם עליו, בניגוד למזיק רגיל[9]. העובד נתבקש לבצע פעולות ברכושו של המעסיק ולפיכך הוא אינו חייב אם למרות מאמציו נגרם נזק למעסיק, כך שבעניין זה האחריות על עובד נמוכה מזו המוטלת על מזיק רגיל. יתר על כן, ההלכה מכירה בכך שמתרחשות טעויות סבירות, ואין לחייב את העובד בגינן, ויש לראותן כאילו היו בלתי נמנעות. הכוונה גם לטעות שהיה ניתן למנוע, באמצעות תשומת לב יתרה לאורך כל העבודה, אולם זו לא נדרשת מן העובד. על העובד לבצע את מלאכתו בתשומת הלב הנהוגה על ידי יתר העובדים בענף, ואם פעל כך הוא יהיה פטור גם אם טעה וגרם לנזק. לדוגמה, סופר סת"ם שכתב ספר תורה ומספר הטעויות שטעה עומד בנורמה המקובלת אינו חייב לתקנן, וזאת למרות שלו היה מקדיש זמן כפול לכתיבה, הטעויות היו נמנעות[10].

[1] בבא קמא קא ע"א: "הנותן עצים לחרש לעשות מהן כסא ועשה מהן ספסל, ספסל ועשה מהן כסא", שולחן ערוך חו"מ שו, ג.

[2] משנה בבא קמא ק ע"ב "הנותן צמר לצבע... לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור... וצבעו כאור", שולחן ערוך חו"מ שו, ג.

[3] תוספתא בבא קמא י, כט.

[4] שו"ת מהרי"ט ב, פז; פסקי בית דין ירושלים ד עמ' רסו.

[5] משנה בבא קמא צח ע"ב "הבנאי שקיבל עליו לסתור את הכותל, ושיבר את האבנים או שהזיקן – חייב לשלם", וכן שולחן ערוך חו"מ שצד, ג.

[6] לענין זה מידת הרשלנות תלויה במידת האחריות שהוטלה מלכתחילה על העובד. לדוגמה, פועל שנשכר לביצוע פעולת הריסה מקומית אשר כתוצאה ממנה נגרמה קריסה של מבנה לא יישא בנזק הכולל שנגרם, גם אם יכול היה למנוע זאת באמצעות מערך של פיגומים ותמיכות, ולעומת זאת קבלן בנין הנשכר לשפץ מבנה יתחייב אם גרם לנזק דומה. ראו ים של שלמה בבא קמא ט, כא. ועיינו ברבנו יונתן, שיטה מקובצת בבא קמא צח ע"ב, אשר אינו מבחין בין העובדים השונים.

[7] כיוון שנפסק שעובד בשכר הוא בגדר שומר שכר הרי שהוא חייב כשומר שכר גם במקרה שלא עשה מה שנדרש כדי למנוע נזק (מחדל), רמב"ם שכירות י, ה; שולחן ערוך חו"מ שו, ד. לגבי עובד בחינם (מתנדב) ראו בפרק יז, סעיף ה.

[8] שו"ת חוות יאיר, קסט.

[10] שו"ת הרשב"א א, אלף נו; רמ"א חו"מ שו, ח.