אורות החושן: עבודה וקבלנות
פרק טו: אחריות העובד על נזקים שגרם
טו.ג. יסודות החיוב של עובד שהזיק והדין בגרמא ובמניעת רווח

עד כה עסקנו בעובד שהזיק ברשלנותו (וכן חריגה מהוראות וכדומה). כעת נבחן את יסודות החיוב של עובד שהזיק. 

היסוד הראשון הוא כמובן דיני הנזיקין, שחלים במקרה שהעובד הזיק לרכוש של המעסיק שאינו נוגע לעבודתו כלל. בנוסף לכך, ישנו יסוד חיוב שני – העובד קיבל על עצמו אחריות מיוחדת לרכושו של המעסיק המופקד בידו[1]. זו מקנה לעובד מעמד של שומר על רכוש המעסיק. אחריות זו מתבטאת הן בצעדים שנועדו למנוע את הנזק, והן במידת האחריות אשר תוטל עליו ביחס לתוצאות מעשיו כאשר נגרם נזק:

הגדרתו של העובד כשומר על רכושו של המעסיק מחייבת אותו בתשומת לב מיוחדת. לכן מידת תשומת הלב הנדרשת מהעובד גדולה מזו הנדרשת מכל אדם אחר (כאמור, כל עוד מדובר בתשומת לב המקובלת בענף בו הוא עובד). לדוגמה, אדם שהלך לתומו ברחוב ונכשל ונפל על כלי ושברו, פטור מלשלם עליו[2], לעומתו עובד שנכשל ונפל וגרם בכך נזק לרכוש של המעסיק שהיה בידיו חייב לשלם עליו[3], שכן היה עליו לשים לב לכך בהליכתו.

במובן זה התייחסות ההלכה למעשיו של העובד שהזיק חמורה יותר מהתייחסותה למעשי אדם סתם שהזיק את חברו. יתר על כן, חיובו של העובד כשומר על רכוש המעסיק מחייב אותו לא רק במעשים אלא גם במחדלים שבעטיים ניזוק רכוש המעסיק, וזאת למרות שלו היו נעשים (או שלא נעשים) על ידי אדם אחר הוא היה פטור מכיוון שהם היו מוגדרים כגרמא[4]. לדעת מרבית הפוסקים[5] אין להסיק מכאן שעובד חייב בכל נזק שמוגדר כגרמא, גם ברכוש של המעסיק שלא הופקד בידיו, אולם יש מן הפוסקים[6] הסבורים שעובד מעצם מעמדו חייב בכל נזק לו גרמו מעשיו או מחדליו גם אם זה מוגדר כגרמא, וגם אם זה נעשה נגרם לרכוש המעסיק שלא הופקד בידיו.

יסוד שלישי נובע מכך, ההתקשרות שבין העובד והמעסיק יצרה מצב בו המעסיק הסתמך על התחייבות העובד לבצע פעולות מסוימות ובגין הסתמכות זו המעסיק ביצע פעולה שגרמה נזק, או נכנס לשרשרת של הוצאות בגין יצור והתחייבויות כספיות ואחרות. הימנעות של העובד מביצוע משימותיו תגרום לכך שכל ההוצאות האלה ירדו לטמיון מה שעשוי להיחשב כנזק ולחייבו בתשלום^[7]. למשל, פועלי בניין שהחליטו באופן שרירותי לא להגיע לעבודה ביום של יציקת בטון עלולים להתחייב בהוצאות על הבטון שלא נעשה בו שימוש ואבד. כמו כן, כאמור לעיל, כאשר בעל מוסך לא ביצע טיפול כפי שהתבקש הוא עשוי להתחייב בנזק שייגרם לרכב אם בעליו ינהג בו.

יש מן הפוסקים הסבורים שיש ללכת צעד אחד נוסף ומכוח ההסתמכות לחייב את העובד בנוסף לנזק גם על אובדן רווחים צפויים שנמנעו מן המעסיק בגין מחדליו של העובד[8]. אולם מרבית הפוסקים סבורים שאין לחייב את העובד במניעת רווח מן המעסיק[9]. 

מחלוקות אלו לא הוכרעו[10], לפיכך, בכל מקרה שאיננו נזק פיזי ישיר על הצדדים לפנות לדיין שיורה להם כיצד עליהם לנהוג. הדיין יבחן מהי מידת השכיחות של הנזק הנידון[11], באיזו מידה הנזק נגרם ברשלנותו של העובד או באונס[12]. כמו כן יבחן הדיין את מידת היכולת של הצדדים לשאת באחריות לנזק (וראו על כך עוד להלן, סעיף ז). גורמים אלו עשויים להשפיע על גובה התשלום אותו יידרש העובד לשלם, אם בכלל.

[1] שולחן ערוך חו"מ שו, א.

[2] שולחן ערוך חו"מ שעח, א.

[3] שולחן ערוך חו"מ שד, א.

[4] ראו שולחן ערוך חו"מ שצו, סעיף ד ולעומתו סעיף ח. בנוגע לפטור מנזקי גרמא ראו שולחן ערוך ורמ"א חו"מ שפו, א-ג.

[5] שו"ת הרשב"א א, אלף נב; עליות דרבנו יונה בבא בתרא כא ע"ב; נימוקי יוסף י ע"ב מדפי הרי"ף; רמ"א חו"מ נה, א; שפו, ג; שו"ת הרדב"ז א, צה; ערוך השולחן חו"מ שפד, ג, על פי בבא קמא צח ע"ב.

[6] שו"ת חתם סופר ה, קמ; קעח, על פי שו"ת הרא"ש לט, ב; שו"ת מהר"ש אנגל, עח; פתחי חושן שכירות, ז, נג. כך הורה לי (בעל פה ובכתב) הרב דב ליאור, בין היתר בשל השפעת החוק הישראלי.

[7] מהר"ח אור זרוע, הגהות אשר"י בבא מציעא ו, ב מחייב את העובד בתשלום; רמ"א חו"מ שלג, ו ש"ך שם, לג. לעומת זאת הרמב"ן, בבא מציעא עו ע"ב, ד"ה והוי, אינו מחייב בתשלום, ולמעשה כתבו הפוסקים שהדבר נשאר בספק, נתיבות המשפט שלג, יד; שו"ת מנחת יצחק ד, קד.

[8] רא"ה, הובא על ידי הריטב"א, שיטה מקובצת בבא מציעא עג ע"ב ד"ה האי מאן; ראב"ד, שיטה מקובצת שם. נתיבות המשפט קעו, לא; קפג, א; שו, ו.

[9] רשב"א בבא מציעא עג ע"ב, ד"ה משלם; רא"ש בבא מציעא ה, סט. להרחבה בענין חיוב על מניעת רווח בהקשרים נוספים ראו: הרב חיים בלוך, נייר עמדה 13: חיוב על מניעת רווח, אתר דין תורה, ובמקורות הרבים שהובאו שם.

[10] שו"ת חתם סופר ה, קעח (בסוף התשובה); שו"ת מהר"ש אנגל, עח; פסקי בית דין ירושלים יב עמ' קצד.

[11] על פי חלק מהשיטות, ככל שהנזק שכיח יותר יש יותר מקום לראותו כגרמי ולא כגרמא, ולחייב עליו, ראו ריצב"א, תוספות בבא בתרא כב ע"ב, ד"ה זאת; ש"ך חו"מ שפו, א.

[12] משפט הפועלים כה, הערה יז.