אורות החושן: עבודה וקבלנות
פרק טו: אחריות העובד על נזקים שגרם
טו.ה. חיוב קבלן בנזקים שגרמו עובדיו
לסעיף הקודם 
במקרים רבים מזמין שוכר את שירותיו של קבלן, וזה שוכר פועלים לפי שיקול דעתו. כך שהקבלן הוא זה שמתאם בין הפועלים ומשלם להם את שכרם. במצב כזה מתעוררת השאלה מי אחראי כשאחד הפועלים גרם נזק למזמין או לאדם אחר במסגרת עבודתו, או שהתוצאה אינה עומדת בדרישות המזמין.
אם מדובר בפועל שמסיבות שונות החליט להזיק בכוונה תחילה לרכושו של המזמין, אזי הפועל נושא באחריות למעשיו. דינו של פועל זה ככל אדם אחר שנכנס לרשותו של חברו והזיק לו שחייב לשלם בעצמו, ואין להטיל את האחריות לתשלום על הקבלן. יתר על כן, הטלת אחריות על הקבלן עלולה להביא את הפועל שהסתכסך עם הקבלן או עם מנהל העבודה שלו להזיק למזמין ביודעו כי התשלום יושת על הקבלן[1].
אולם אם מדובר בפועל שהזיק בשוגג או ברשלנות המנהג המקובל הוא שאין העובד אחראי לתיקון הליקוי, אלא הקבלן[2]. יש להעיר כי בנקודה זו המנהג שונה מההלכה. על פי שורת הדין כל אדם שהזיק, ובכלל זה פועל, אחראי לנזק שגרם[3] גם אם הוא נשכר באמצעות קבלן[4]. בפרט, במקרה בו ברור למזמין כי הקבלן לא יעשה את העבודה בעצמו אלא יבצע אותה בעזרת פועלים[5].
אלא שהקבלן והמזמין רשאים להסכים מראש שאם ייגרם נזק על ידי אחד העובדים יישא הקבלן באחריות לנזק[6]. יתר על כן, גם אם לא נעשה סיכום כזה במפורש, כאמור, זהו מנהג העולם כיום. בפועל, הקבלן והמזמין אינם מעלים בדעתם שבמקרה של נזק המזמין יצטרך לחפש מיהו בדיוק הפועל שגרם לה על מנת לתובעו, ולשני הצדדים ברור שהקבלן הוא האחראי הבלעדי[7].
[1] על פי רמב"ם גניבה א, ט: "שאין אדם חייב על נזקי עבדיו אף על פי שהן ממונו מפני שיש בהן דעת ואינו יכול לשמרן שאם יכעיסנו רבו וילך וידליק גדיש באלף דינר וכיוצא בזה משאר נזקין". ראו פסקי בית דין ירושלים ז, עמ' עד.
[2] כך נקבע גם בסעיף 13 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש].
[3] בבא מציעא קיח ע"ב; שולחן ערוך חו"מ שפד, ד.
[4] שולחן ערוך חו"מ שט, ד.
[5] בבא קמא נו ע"ב; רא"ש בבא מציעא ג, כג; שולחן ערוך חו"מ רצא, כב; ש"ך שם, לב; נתיבות המשפט חידושים שם, לא. וראו: שו"ת בית דוד חו"מ, א.
[6] פסקי בית דין ירושלים ז, עמ' שכח; שעו.