אורות החושן: עבודה וקבלנות
פרק יא: מוסר עבודה
יא.ה. הערכת עובדים ודיני לשון הרע – עקרונות

במקביל לדרישות המוסריות מהעובד ישנן גם דרישות מוסריות מהמעסיק ואחת מהן היא שלא לדבר לשון הרע על העובד. איסור זה נראה כסותר לכאורה את הצורך של המעסיק להעריך את העובד, ובכך נעסוק בסעיפים הבאים.

מעסיקים מבצעים הערכות עובדים רשמיות במספר מצבים ולמטרות שונות. המניעים הנפוצים להערכה הם בין השאר: לצורך קבלת עובד חדש, לפני הכשרה ואימון עובדים, לפני קידום עובד בתפקיד או לפני מתן תוספת שכר, והערכת כישורים תקופתית בארגון. ההערכה נעשית במגוון שיטות כאשר חלקן מצריכות קבלת מידע מאנשים בארגון העובדים בממשקים שונים עם העובד, כגון, עמיתים, לקוחות, מנהלים, מדריכים וחברי צוות[1]. הערכת עובדים מסייעת רבות לחברה כדי לנצל טוב יותר את כוח האדם שלה, ובמקרים בהם תידרש התייעלות ההערכה תאפשר לשמר את העובדים החיוניים לתפקודה של החברה.

מידת ההשפעה של ההערכה על עתידו התעסוקתי של העובד רבה. אולם ההערכה גם מועילה לעובד, שכן היא מאפשרת לו להכיר את נקודות החוזקה והחולשה שלו, להשתפר ולהתקדם ולמצות את כישוריו עבור החברה, כפי שדורשת ממנו התורה. כמו כן, ההערכה מועילה גם למידותיו של העובד שכן היא מתייחסת גם לאופן התנהגותו עם הסובבים אותו, ומעודדת התנהגות בנחת בענווה ובדרך ארץ[2], ותובעת ממנו להשתפר.

תהליך ההערכה נושק בהכרח לאיסור לשון הרע. התורה אוסרת על האדם לספר בגנותו של כל אדם אחר, ובכלל זה לומר עליו אפילו דברי אמת, באופן שעשוי לפגוע בו ובשמו הטוב[3]. כאשר ההערכה חורגת מכללי ההלכה הרי שמלבד המעריך עשויים להיכשל באיסור לשון הרע גם המראיין[4], החברה והמנהל המקבל את ההערכה[5]. 

למרות זאת נראה שהערכת עובדים מותרת, כאשר היא נעשית במגבלות מסוימות כפי שיפורט. התורה מצווה להציל אדם מפני הפסד ממוני[6]. לכן דיווח על חסרונותיו של שותף או עובד שנועד להגן מפני התקשרות עסקית איתו, נחשב למצווה. זוהי בדיוק מטרתה של ההערכה. ניצול בלתי ראוי של כוח האדם, או ביצוע התייעלות רוחבית ללא הבחנה בין עובדים טובים וגרועים, עלולים לגרום לפגיעה כלכלית ממשית בחברה. כל עוד מטרתו של המעריך היא לסייע לחברה ולעובד ההערכה מותרת ואף מצוה[7], ואל לו לעובד להתחמק בטענה של איסור לשון הרע.

אולם הערכת עובדים מותרת מסיבה נוספת[8]. במערכת בה הערכת עמיתים נחשבת לדבר מקובל, הרי שעצם הכניסה למערכת נחשבת להסכמה ("הסכמה מכללא") לביצוע הערכה והדבר מותר[9]. כשם שמותר לאדם למחול על פגיעה בממונו, גם באמצעות הסכמה מכללא[10], כך מותר לאדם למחול על פגיעה בכבודו[11], וכן להסכים לסיפור לשון הרע אודותיו[12]. בפרט כאשר פרנסתו תלויה בכך[13]. לכן כאשר ניתנה הסכמה מפורשת או הסכמה מכללא לקיומה של הערכה, המעסיק רשאי לאמץ את מסקנותיה ולנקוט צעדים הנדרשים מבחינתו תוך הסתמכות עליה.

אמנם ההסכמה שניתנה היא אך ורק לביקורת אמיתית, מדויקת, מקצועית ועניינית שאינה מנוצלת ל"סגירת חשבונות". לפיכך, לא ניתן למסור פרטים שאינם נכונים תוך הסתמכות על הסכמה במפורש או הסכמה מכללא.

פסקה זו מבוססת על דיון שנערך בפורום מנהלי חברות הייטק בו, מלבד המחבר, השתתפו: צבי גרסטל, דוד וכטפוגל, אבידן למדן, אברהם פופקו, יוסי צוריה, הרב עדו רכניץ, משה שליסל, ורעות שרמר.

[1] מסיבה זו נקראת ההערכה בשם "הערכת 360" בחלק מהענפים.

[2] רמב"ם דעות א, א.

[3] רמב"ם דעות ז, ב.

[4] חפץ חיים לשון הרע כלל ד, אות יא.

[5] רמב"ם דעות ז, ג.

[6] הצלה זו מוגדרת כהשבת אבידה, בבא מציעא לא ע"א; רמב"ם גזלה יא, כ. מאידך, הימנעות ממנה נכללת באיסור "לא תעמד על דם רעך", ספרא קדושים ב, ד, ח; ספר המצות לרמב"ם, רצז; שולחן ערוך חו"מ תכו.

[7] רשב"ם בבא בתרא לט ע"ב, ד"ה ומ"ד בפני: "דלא דמי ללשון הרע כלל". וראו ספר החינוך, קדושים מצווה רלו שכתב כי אין איסור רכילות במקרה בו כוונת המספר "לסילוק הנזקין ולהשבית ריב".

[8] הסתמכות על ההיתר של לשון הרע לתועלת בלבד אינה מאפשרת למעסיק לנקוט צעדים הפוגעים בעובד כתוצאה מקבלת ההערכה, נדה סא ע"א; חפץ חיים רכילות כלל ה אות ב.

[9] שו"ת ציץ אליעזר כ, נב; הרב יצחק זילברשטיין, שיעורי תורה לרופאים, א, עמ' 412.

[10] שלחן ערוך חו"מ תכא, ה; רמ"א חו"מ שעח, ט.

[11] בבא קמא צא ע"א; תוספות שם, ד"ה אלא תנאי; מאירי שם. ולמעשה נראה שהפוסקים אפשרו את המחילה, ב"ח חו"מ תכ, כד; שו"ת אגרות משה יורה דעה א, רמט, ד"ה וצריך לומר.

[12] כך משמע מהחפץ חיים רכילות כלל ט, בציורים שבסוף הספר, סעיף ו. להרחבה בעניין זה ראו הרב עזריאל אריאל, "לשון הרע במערכת ציבורית דמוקרטית", צֹהר ה, עמ' 61-37; הרב מאיר בראלי "פרסום לשון הרע על נבחרי ציבור", תחומין לג, עמ' 150-136.

[13] שולחן ערוך הרב, חו"מ, נזקי גוף ונפש ודיניהם, ד.