אורות החושן: עבודה וקבלנות
פרק יא: מוסר עבודה
יא.ג. חובת נאמנות למעסיק

כאמור, חובת הנאמנות של הפועל למעסיק מחייבת את הפועל להקפיד על איכות עבודתו. בנוסף, הפועל מחויב שלא לעשות פעולה הפוגעת באינטרסים של המעסיק, אף שלא במסגרת עבודתו. לפיכך הפעלת עסק פרטי על ידי הפועל או ביצוע של עבודה פרטית עבור עסק הנמצא בתחרות גלויה או סמויה עם המעסיק אסורה^[1].

למותר לציין כי אסור לעובד, פועל או קבלן, לחשוף סודות מסחריים של המעסיק, ובכללם שיטות עבודה, רשימת לקוחות וכדומה, וזאת גם אם לא התחייב לכך במפורש. יש מן הפוסקים הסבורים כי איסור זה חל על העובד גם אחרי שיסיים את עבודתו^[2], כל עוד הסודות ששמורים עמו לא הפכו להיות ממילא נחלת הכלל, או שסוכם על תקופה שלאחריה הדבר מותר. וכל עוד העובד ממשיך לעבוד אצל המעסיק בוודאי שהוא אינו רשאי לגלות את סודותיו למתחרים, או להשתמש בידע אותו רכש כדי להתחרות בעצמו במעסיק.

כפי שנראה להלן, מעבר להיות פעולות אלו אסורות, ובלתי מוסריות, במידה והן גרמו לנזק למעסיק העובד עשוי להיות חייב לשלם על הנזק שנגרם בגינו (להלן פרק טו סעיף ג), וכמו כן הן עלולות אף לשלול ממנו את הזכות לפיצויי פיטורין (להלן פרק יב סעיף י).

[1] כפי שראינו , כל עבודה פרטית אפילו שלא בשעות העבודה נאסרה אם המעסיק מקפיד על כך. גם אם מרבית המעסיקים אינם מקפידים על כך בדרך כלל הרי שבמקרה בו העבודה הנוספת פוגעת באינטרסים של המעסיק, המעסיק מקפיד על כך והדבר אסור. ראו פסקי דין ירושלים ז, עמ' רנט-רסב.

יש לציין כי חובה זו אינה מפורשת בחוק אך היא מופיעה בתקשי"ר (פרק 42.4 סעיף 4) ביחס לעובדי מדינה, וכך נוהגים לפסוק בתי המשפט במדינת ישראל גם ביחס לעובדים במגזר הפרטי. לדעתם התנהגות שכזו חמורה ביותר ואף מצדיקה פיטורים ללא פיצויים ראו פס״ד ע.א. 502/63, כרך יח 2 עמ׳ 345,350.

[2] שו"ת חתם סופר יו"ד, ט; הרב זלמן נ. גולדברג, "הגדרת דתי בחוזה" תחומין יח, עמ' 182-181; שו"ת שבט הלוי ד, רכ.