שאלה

שלום רב מבקש לדבר עם דיין לענייני נזיקין כי כמעט איבדתי את החיים שלי באחת המסעדות בארץ לאחר שביקשתי מהם להימנע מחלב כי אני אלרגי והם עדיין שמו לי חלבי ואם כוחות ההצלה לא היו מגיעים בזמן הייתי מת שם. קיבלתי כמה זריקות רצופות של מצילי חיים וחיברו אותי לחמצן והייתי 6 שעות במיון וגם שם קיבלתי זריקה נוספת. אני מבקש לתת מה דעת התורה במקרה הזה והאם אוכל לתבוע את הבעלים כי אני לא מפסיק לחשוב על זה ונמצא בחרדות ומפחד לאכול בחוץ ונגרם לי עוגמת נפש וטראומה לכל החיים. בנוסף היינו עדים למקרה של בחורה בת 26 לפני מספר חודשים שמתה על אותו המקרה ולפני כמה ימים בחור אחר הגיע למצב קשה וזה ממשיך לקרות ואני שוקל בנוסף לפנות לתקשורת ולהרעיד את המדינה גם אם לפי ההלכה לא אוכל לפרסם את השם של המקום אבל מישהו חייב לדבר, אנשים צעירים מתים על שווא. אשמח לתשובה במהרה תודה

תשובה

שלום רב

כשאנו נמצאים בעולם הנזיקין, לא בודקים מה כמעט התרחש, אלא בודקים מה התרחש בפועל. ולכן בית הדין יבדוק מה הנזק שנגרם? כמה ימי עבודה הפסדת? מה השווי של הנזק 'לא לאכול בחוץ'? איך נכמת את ה'טראומה לכל החיים'? ועל השאלות הללו לא ברור שמגיע לך פיצוי כלל[1].

מסלול נוסף שבית הדין יכול לצעוד בו הוא מסלול של קנסות של בית דין כאשר הם רואים שהעם פרוץ בעבירה מסוימת. כך כתב השולחן ערוך חושן משפט סימן ב:

"כל בית דין, אפילו אינם סמוכים בא"י, אם רואים שהעם פרוצים בעבירות (ושהוא צורך שעה) (טור), היו דנין בין מיתה בין ממון, בין כל דיני עונש, ואפילו אין בדבר עדות גמורה. .... וכל מעשיהם יהיו לשם שמים; ודוקא גדול הדור, או טובי העיר שהמחום ב"ד עליהם." ועיין שם ברמ"א.

מכאן עולה שבית דין יכול לקנוס אם הוא משתכנע שמדובר בתופעה רחבה שיש לעצור אותה באיבה ולהעניש, כדי להרתיע את האנשים מהתנהגות רשלנית. לא כל תופעה של רשלנות תגרור התערבות של בית הדין, אלא רק תופעה נפוצה או שיש בה צורך שעה, ויהיה צורך לבדוק האם המקרים הללו של הרשלנות עומדים בקריטריונים המדוברים.