עובדת בפנסיה שהמשיכה לעבוד ולא שילמו לה תשלומי פנסיה בטעות

שאלה

אישה יצאה לפנסיה מוקדמת, אך המשיכה לעבוד במקום אחר. לאחר זמן, לקראת סיום העסקתה במקום החדש, האישה גלתה שלא הפרישו לה פנסיה במקום העבודה החדש. כאשר פנתה לרואת החשבון של העמותה המעסיקה, היא אמרה שהמעסיק אמר לה שלא צריך להפריש לה כי היא כבר מקבלת פנסיה. אך מבדיקה שהיא (רואת החשבון) עשתה היא רואה שזה לא נכון, וצריך להפריש לה,  אלא אם כן התחילה לעבוד אחרי גיל הפנסיה.

לאחר זמן האישה התחילה לעבוד במקום אחר, אך בגלל שעבר יותר מחצי שנה שלא הפרישו לה פנסיה (למרות ששילמו לה רטרואקטיבית על כל החדשים שעבדה), נחשב הדבר שאין רצף פנסיוני, והיא מפסידה מזכויות הפנסיה שלה.

האישה תובעת את העמותה/רואת החשבון על הפסדיה. האם הם צריכים לשלם?

תשובה

אין לענות בדיני ממונות ללא שמיעת שני הצדדים

החובה לשלם פנסיה

בשנת 2011 החליטה מדינת ישראל לחייב הפרשת גמולי פנסיה בחוק (צו הרחבה (נוסח משולב) לפנסיה חובה). החיוב מוטל הן על העובד להפריש משכרו החודשי 5.5% לקרן פנסיה, והן על המעביד להפריש 6% משכרו של העובד לקרן הפנסיה. אמנם תשלומי הפנסיה הם חובה המוטלת הן על העובד והן על המעסיק, אך בתי המשפט מתייחסים אליהם כחלק אינטגרלי מהשכר (לדוגמא, לעניין הלנת שכר)

חוק זה מחייב גם מבחינה הלכתית[1]. לכן, מעסיק שלא הפריש במזיד את תשלומי הפנסיה צריך להשלים את כל התשלומים ומסתבר שצריך להשלים גם את הרציפות הפנסיונית[2].

מעסיק שלא הפריש תשלומי פנסיה בתום לב

אולם במקרה שלפנינו המעסיק פעל בתום לב ולא חשב שהוא חייב בתשלומי פנסיה וטעה בהבנת החוק.

במקרה כזה יש מקום לומר שאף שנגרם נזק לעובדת, הנזק יוגדר כגרמי, ובמקרה של גרמי בשוגג לא יחוייב המעסיק בתשלומים (ראו ש"ך חושן משפט שפו, א). אמנם במקרה של רשלנות ניתן לומר שמחוייב בתשלומי גרמי ורשלנות תוגדר כמזיד (ראו הרב חיים בלוך נייר עמדה 13: חיוב על מניעת רווח באתר דין תורה). לענ"ד נראה שהמקרה שלפנינו יוגדר כשוגג. ובפרט שהעובדת ראתה בתלוש שלא מופרשת לה פנסיה ומשכך גם היא היתה צריכה להתריע בפני המעסיק על כך. משלא עשתה כך, ייתכן שאף היא סברה כמו המעסיק שאין חובה לשלם פנסיה באופן כזה, ולא ניתן להטיל את כל האשמה על המעסיק.