קטן שהזיק

השאלה

בס"ד שלום רב, הנושא: הזיק בקטנותו ורוצה לצאת ידי שמים. כשהייתי קטן גרנו בבניין, והייתה דלת כניסה שהחלק התחתון היה עשוי זכוכית, והייתה נשברת מידי פעם ממשחק הכדור מתחת לבניין. הנוהל היה שהורה הילד ששבר היה משלם לועד הבית את הנזק. זכורני שפעם אחת אני שברתי (אני זה שבעטתי או דחפתי את הכדור במשחק גה גה גה) ולא סיפרתי לאבא שלי שזה הייתי אני. לא יודע מי שילם על ההחלפה, יכול להיות שזה היה ועד הבית. לאחר כמה וכמה החלפות, הבניין עשה צעד חכם והחליף את אותו חלק לפלסטיק ומאז הוא לא נשבר. קראתי את השאלה של קטן שהזיק בספר הראשון בעמוד 294 ושאלותי הם:

א) האם בכלל יש חיוב תשלום או שזה רק מנהג, וממילא אם אבי לא ידע אז הוא היה פטור? (מה המכון היה פוסק).

ב) האם אני לצאת ידי שמים צריך לשלם לועד הבית?

ג) אני מקווה שלא חייבו משפחה מסוימת, וכנראה אין לי דרך לדעת, אם כן , לצאת ידי שמים אצטרך לשלם לכל משפחה שאי פעם שילמה על זכוכית דלת שנשברה?

התשובה

פטור קטן מתשלומי נזק

לגבי קטן שלא הגיע למצוות נאמר בגמרא (ב"ק פז:) "חרש שוטה וקטן פגיעתן רעה, החובל בהן חייב והן שחבלו באחרים פטורים". וזו לשון הרמב"ם בענין זה, "... אף על פי שנתפתח החרש ונשתפה השוטה והגדיל הקטן אינם חייבים לשלם, שבשעה שחבלו לא היו בני דעת". (הל' חובל ומזיק ד,כ) נפסק הדבר להלכה שאין מחייבים את הקטן בתשלום הנזק אף לאחר שהגדיל. (שו"ע חו'מ תכד,ח).

המחייבים קטן בתשלום

אמנם ב'אור זרוע' (ב"ק שמו) כתב כי קטן חייב לשלם לכשיגדל, והסתמך על הגמרא [ב"ק צח:] שם נאמר כי רפרם כפה את רב אשי לשלם על שריפת שטר חבירו. וברש"י שם פירש שרב אשי שרף שטר חברו בילדותו, וכשהגדיל גבה ממנו רפרם את כל מה שכתוב בשטר. גם  מדברי ההגהות אשר"י (על הרא"ש שם) נראה שהבין שזהו חיוב מעיקר הדין, שכן סיים "מיהו קטן חייב לשלם כשיגדיל" והסתמך גם על ה'אור זרוע'.

שיטת ביניים עולה מדברי תרומת הדשן (ב, סב) שהביא אמנם את הפסיקה העקרונית שקטן שהזיק פטור גם בגדלותו, אך הביא אחר כך את דעת הגהות אשר"י המחייב, ולמד מכך כי "סימן רעה הוא לקטן שנעשו מכשולות מתחת ידו, לכך נראה טוב הוא שיקבל איזה כפרה"

נראה מדבריו שהוא סובר שלקטן אין חיוב מן הדין, אלא רק כמידת חסידות כדי למחות את זכר מעשיו הרעים. יתכן שזו גם הפרשנות שהוא מעניק לשיטת רש"י ובעקבותיו לאור זרוע ולהגהות אשרי, כך גם נקט הט"ז (אורח חיים שמג, ב) בהבנת דבריהם.

פסיקת ההלכה

הרמ"א (אורח חיים שמג, א) כתב: "וקטן שהכה את אביו או עבר שאר עבירות בקטנותו, אף על פי שא"צ תשובה כשיגדל, מ"מ טוב לו שיקבל על עצמו איזה דבר לתשובה ולכפרה, אף על פי שעבר קודם שנעשה בר עונשין."  וכתב המשנה ברורה (ט)- ."... אבל אין צריך לשלם אם אין הגנבה בעין. וכ"ז מדינא אבל לפנים משורת הדין בין שחבל בו בגופו או שהזיק לו בממונו צריך לשלם לו". ועיין גם בב"ח (שם) שהגדיר כך את סיבת התשלום: "לא טוב לנפש כי המשיך עליה טומאה מצד הרע".

מדברים אלו עולה כי שיטת ההגהות אשר"י, המחייבת קטן בתשלומי נזיקין, לא נפסקה להלכה, ודחו אותה גדולי האחרונים (עיין במשנה למלך (מלווה ולווה ד,יד), גידולי תרומה (לו,ב,ו), הרש"ל (יש"ש ב"ק ח,כז) ורבי עקיבא איגר בתשובה (א,קמו)), ולדעת הרמ"א חייב לשלם מכח מידת חסידות בלבד. 

אחריות ההורים לנזקי ילדיהם    

הר"מ שטרנבוך (שו"ת תשובות והנהגות ד, שה ושיז) מצדד לחייב בתשלום מדין "חינוך", בצירוף דברי הרמ''א דלעיל שראוי לקטן לתקן את מעשיו לכשיגדל, לכן קבע שהאב יתן כסף לבנו וישלם עבורו או לחילופין ישלם בפניו, הוא מסייג את הדברים לסכום כסף "לא גדול". בדומה לכך, מובא בספר "טובך יביעו" (ח"ב ע' תצו) בשם הרב יצחק זילברשטין שראוי להורים  לשלם נזק שגרם ילדם.

בספר "פניני הוראה" להרב נח לנדסברג (עמ' 290) מובא פסקו של הר"י נויבירט במקרה של קטן שגרם נזק לרכב, לדעתו ראוי להתחשב בחיוב שלו לכשיגדל, וכן "ישנו מנהג מדינה שמשלמים עבור נזקי קטן" אמנם במסקנתו הוא קובע כי בית הדין צריך להעריך לפי העניין באיזה סכום לחייב. על כל פנים המנהג הרווח במדינה הוא אכן שהורים משלמים את הנזקים שגרמו ילדיהם, ומנהג בענייני ממון מחייב גם מבחינת ההלכה.

מסקנה

לאור הנאמר לעיל הרי לכתחילה היו הורי הילד המזיק צריכים לשלם את הנזק. אך במקרה זה ההורים לא ידעו שילדם הזיק, ולא נראה שישנו מנהג לחייבם גם באופן כזה.

בנוסף, יתכן שהרבה  דיירים התחלפו, ומכאן שגם אם רוצים אין למי להחזיר. לכן אתה פטור מצד הדין מלהחזיר.

אם תתמקד בפעולה הרוחנית של חזרה בתשובה על מה שנעשה, ובנוסף לפנים משורת הדין תשלם 'איזה דבר' כלשון הרמ"א לוועד הבית יתקיים בך הכתוב: ושב ורפא לו.