ההלכה אינה מחייבת את דרישות חוק התיווך (חתימה ורישיון) באופן גורף, ולכל מקרה פרטים משלו. דרישת הרישיון שנויה במחלוקת: החוק שולל תשלום ללא רישיון, אך בהלכה אין הכרעה ברורה, ובתיווך אקראי יתכן שתהיה זכאות. חוק ההתיישנות אינו מבטל תביעה הלכתית כאשר החוב ברור, ובית דין יבחן אם מדובר בדין מרומה לפני שיפטור.

רוב פוסקי ההלכה קבעו שגם במדינת ישראל חל הכלל „דינא דמלכותא דינא”, משום שסמכות השלטון נובעת מעצם היותו שלטון ולא מצדקותו. עם זאת, כאשר חוק המדינה סותר את ההלכה או חורג מסמכות השלטון, אין לו תוקף ויש חובה לנהוג על פי דין תורה.

בעריכת חוזים יש להקפיד על היתר עסקא, להיזהר מניסוחי התחייבות בעייתיים הלכתית, ולבחון סעיפי שיפוט. בתחום הציבורי ניתן לעסוק ברגולציה, מכרזים, פיקוח, קנסות והפרטות, מאחר שהם בגדר תקנות הקהל. בכל התחומים נדרשת הקפדה על יושר, אמת, ואי־גרימת עוול או התחייבות שאינה ניתנת לקיום.

ההתמחות אצל היועץ המשפטי לממשלה נחשבת ברובה כבלתי בעייתית מבחינה הלכתית, בעיקר בתחומים הפליליים, חקיקה וחוות דעת משפטיות לממשלה. גם בתחומים הממוניים של עבודת המדינה (כגון מיסוי ופיצויים) קיימת הצדקה הלכתית לפעול לפי חוקי המדינה. הקושי ההלכתי מתעורר רק כאשר המדינה צד להליך אזרחי פרטי לחלוטין, שאז הדיון ראוי להתקיים בבית דין.

אם לקוח היה שותף להעלמת מע"מ הוא אינו יכול לדרוש קבלה ולא רשאי לדווח על נותן השירות. אך אם עשה כך בתמימות אזי תשלום במזומן למוסך לא פוטר את החיוב בקבלה. יש לדרוש מהמוסך קבלה בכתב, לשמור תיעוד, ולפנות לבית דין תורה או לעו"ד אם הסירוב נמשך.

ניתן להגיש תביעה ייצוגית במקרים מסויימים בבית הדין.