אורות החושן: עבודה וקבלנות
פרק טז: בטיחות העובדים
טז.ג. ביטוח תאונות עבודה
לסעיף הקודם בעבודות רבות עשוי להיות כרוך סיכון מסוים אותו נוטל העובד על עצמו, סיכון אותו לא יכול המעסיק למנוע, וממילא הוא אינו חייב לפצות את העובד בגינו. אולם החוק[1] מחייב את העובד ואת המעסיק להפריש מדי חודש כסף לצורך ביטוח אשר יבטיח לעובד פיצוי במקרה בו נפגע במהלך עבודתו. כאשר נגרם לעובד נזק במהלך עבודתו, הביטוח הלאומי משלם סכומי כסף על פי תבחינים מסוימים מבלי להיכנס לשאלת האשמה. במקרה בו לא הופרש סכום זה, והעובד ניזוק, הביטוח הלאומי ישלם לעובד ויתבע את המעסיק להחזיר לביטוח הלאומי את הסכום ששולם לעובד.
חוק זה מביא למעשה לידי ביטוי עיקרון אליו מתייחסת גם התורה. התורה הכירה בסיכון האפשרי הכרוך בעבודה ובאפשרות לגלם אותו בכסף. בתורה נאמר על הלנת שכר: "בְּיוֹמוֹ תִתֵּן שְׂכָרוֹ וְלֹא תָבוֹא עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ כִּי עָנִי הוּא וְאֵלָיו הוּא נֹשֵׂא אֶת נַפְשׁוֹ"[2]. הגמרא מבארת שהעובד לוקח על עצמו סיכונים במהלך העבודה, והשכר אותו הוא מקבל ניתן, בין השאר, בתמורה למוכנותו ליטול על עצמו סיכון, "מפני מה עלה זה בכבש ונתלה באילן ומסר עצמו למיתה? לא על שכרו?"[3].
עוד מצאנו כי בבית המקדש, הציבור, שנחשב כמעסיק של הכהנים שעבדו במקדש, לקח על עצמו את ההוצאות הרפואיות שנדרשו על מנת לטפל בכהנים שחלו עקב עבודתם במקדש[4]. כך נהגו בחלק מקהילות ישראל[5] שהמעסיק הוא זה שלקח על עצמו את הסיכון כאשר העובד נפגע בגין עבודתו.
זאת ועוד, כאמור, לדעת חלק מהפוסקים[6] גם במקרים בהם המעסיק אינו אחראי מבחינה משפטית לנזק, אם הוא יזם את ההתקשרות רובצת עליו אחריות מוסרית על הנזק שנגרם לעובד. כאמור לעיל, אחריות מוסרית זו מוגדרת לעיתים כנזק עקיף (גרמא), עליה חייבים בדיני שמיים[7], ומעסיק החפץ לצאת ידי שמיים ראוי שיפצה את העובד על הנזק שנגרם לו[8].
לאור כל האמור מסיק הרב עוזיאל[9] כי דרישה של העובד ממעסיקו שיבטח אותו היא דרישה לגיטימית, וכך היה המנהג המחייב במדינת ישראל עוד לפני שנחקק החוק[10]. אי לכך נראה כי חוק הביטוח הלאומי המחייב את המעסיק לבטח את העובד שלו מפני תאונות עבודה הוא חוק ראוי וטוב, המחייב גם על פי ההלכה, שכן הוא הדרך לממש במידה מסוימת את האחריות המוסרית של המעסיק לפצות את העובד במקרה של נזק גם אם אין בביטוח הלאומי די כדי להסיר מהמעסיק את האחריות המוסרית למנוע את הנזק, נזק במקרים רבים אינו ניתן לתיקון באמצעות כסף. משמעות הדבר היא כי מעסיק שלא ביטח את העובד שלו כחוק, יהיה חייב לשלם לביטוח הלאומי החזר, בשיעור התשלומים שהעובד קיבל מהביטוח הלאומי.
[1] חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה. קיימים כמובן ביטוחים פרטיים משלימים אשר נעשים במקומות עבודה מסוימים, אולם אין הדבר מקובל ברוב מקומות העבודה.
[2] דברים כד, טו.
[3] בבא מציעא קיב ע"א; שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן, כ.
[4] ירושלמי שקלים ה, א.
[5] על מנהג קהילת איזמיר במאה ה-19 ראו שו"ת רוח חיים שלג, ד.
[6] ראו לעיל סעיף א הערה 7.
[7] בבא קמא נה ע"ב.
[8] משפט שלום קעו, מח; פתחי חושן שכירות, ז, לא.
[9] שו"ת משפטי עוזיאל ד, חו"מ, מג.
[10] ראו הרב שמואל תנחום רובינשטיין, "בעיית הפיצויים בהלכה", תורה שבעל פה ד, עמ' צג-צח.
