אורות החושן: עבודה וקבלנות
פרק יז: דיני מתנדבים
יז.ז. ביטוח מתנדבים

במקרים רבים כרוכה ההתנדבות בסיכון מסוים. לדוגמה, מתנדב העוסק בביטחון, בחילוץ או בהצלה נחשף לסיכון מסוים. גם אחרי נקיטת כל אמצעי הבטיחות מדובר בסיכון אותו איש לא יכול למנוע. לוחם בכיתת כוננות, איש מד"א הפועל בזירת פיגוע, או חבר יחידת חילוץ הגולש מצוק למטייל שנפצע, לוקחים על עצמם סיכון מחושב בלתי נמנע. גם אדם המגיש עזרה לפצוע בתאונת דרכים בכביש סואן לוקח על עצמו סיכון מסוים.

כאמור (לעיל פרק טז, סעיף ג) הציבור לקח על עצמו את חובת הריפוי של הכהנים אשר חלו עקב עבודתם במקדש. בשבועות בהם עבדו הכהנים במקדש הם נדרשו לשנות את תזונתם ולאכול כמויות גדולות של בשר, וללכת כל היום יחפים על רצפה רטובה וקרה, ולעיתים מושלגת, ובעקבות כך לקו תכופות במחלת מעיים[1]. כהן שלא היה מעוניין בעבודה היה יכול להתחמק ממנה, ולמעשה העבודה נעשתה בהתנדבות, ולרוב מספר המתנדבים היה גדול מהדרוש[2]. המשנה במסכת שקלים[3] מתארת כי במקדש הוחזק, במימון ציבורי אדם שתפקידו היה לרפא את הכהנים שחלו. מכאן אנו למדים שנכון לקבוע כי הציבור ייקח על עצמו את הטיפול במתנדבים שנפגעו בזמן התנדבותם.

נוהג זה מתקיים במדינת ישראל כיום. על פי החוק[4] אדם המוגדר כמתנדב אשר נפגע בזמן התנדבותו יפוצה על כך מקופת המדינה[5]. לביטוח זה זכאי כל אדם המתנדב בגוף רשמי, או שעשה פעולה להצלת חייו או רכושו של חברו. חוק זה מביא לידי ביטוי את היות עם ישראל עם של גומלי חסדים בני גומלי חסדים הרואים בכל אדם שגמל חסד עם חברו כשליח של האומה כולה למימוש ייעודה.

[1] ירושלמי שקלים ה, א.

[2] משנה יומא פרק ב.

[3] משנה שקלים ה, א.

[4] סעיף 198 ה-ט לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב תשכ"ח).

[5] בניגוד לעובד, אשר ביטוחו הוא חובה של המעסיק, והמוסד לביטוח לאומי משמש כסוג של חברת ביטוח. ראו לעיל פרק טז סעיף ג.