אורות החושן: עבודה וקבלנות
פרק יז: דיני מתנדבים
יז.ה. מתנדב שהזיק

ההלכה רואה במתנדב, כמו בעובד, כמי שאחראי למעשיו, לטוב ולרע. לפיכך, אם פעל ביודעין באופן רשלני וגרם נזק עליו לשלם על הנזק[1]. לכן, כמו בעובדים, גם כאשר מדובר במתנדבים ניתן להבחין בשלוש עילות לחיוב בנזק:

1.      שינוי מן הנדרש

כאשר מתנדב נתבקש לבצע פעולה מסוימת והוא ביצע פעולה שונה[2], או שהתרשל ביודעין וביצע את הפעולה באיכות נמוכה מהנדרש[3], עליו לשאת באחריות לנזק שגרם.

2.      שינוי מן המקובל

כאשר המתנדב פעל שלא לפי המקובל וגרם נזק הוא חייב לשאת באחריות, גם אם מקבל השירות לא ציין במפורש מהי הדרך בה הוא מבקש מהמתנדב לבצע את המשימה. לדוגמה, מתנדב בחקלאות שגזם ענפים שאין לגזום אותם וקלקל את העצים חייב לשלם על הנזק, ולא תעמוד לו טענתו כי הוא רק מתנדב. אמנם, במקרים אלה יש לבחון האם ההדרכה שקיבל המתנדב הייתה מספקת, ואם הוא לא קיבל הדרכה מדויקת הוא יהיה פטור.

3.      רשלנות של חובבן

כאשר המשימה דורשת מידה של מקצועיות ואדם שאינו מקצועי מתנדב לעשותה, הדבר מוגדר כרשלנות פושעת. המתנדב אולי התכוון לטובה, אולם הוא לקח על עצמו סיכון גבוה מדי ואם ייגרם נזק, הוא[4] יהיה חייב לשלם עליו[5]. גם אם הנהנה מההתנדבות ידע שהמתנדב אינו מקצוען, אלא אדם עם מעט ניסיון והרבה רצון טוב, ובכל זאת פנה אליו בבקשת עזרה, אין הדבר פוטר את המתנדב מתשלום[6]. לדוגמה, אדם שרכבו נתקע ושכן עם קצת ניסיון הציע לו את עזרתו, אך העזרה הסתיימה בנזק של אלפי שקלים, השכן יהיה חייב בתשלום למרות שבעל הרכב ידע מהי רמתו המקצועית. אכן, אם השכן הבהיר במפורש לבעל הרכב כי אינו מכונאי ולכן אינו לוקח אחריות על מה שיעשה, ובעל הרכב הסכים בכל זאת לקבל את עזרתו, השכן יהיה פטור מלשלם אם שגה והזיק[7].

לעומת זאת אם המתנדב הוא אדם מקצועי המוסמך לבצע את המשימה ובכל זאת נכשל בביצועה וגרם לנזק הוא פטור מלשלם, כיוון שכישלון זה איננו בגדר פשיעה[8]. זהו למעשה ההבדל היחיד בין עובד למתנדב, שכן לו היה מדובר בעובד המקבל שכר על עבודתו הוא היה אמור לנקוט במידה יתרה של זהירות ועליו לשלם על הנזק שגרם גם אם הוא בעל מקצוע.

כדי ליהנות מפטור זה, על המתנדב להוכיח את מקצועיותו[9]. בתחומים אשר העיסוק בהם הוסדר בחוק הוכחה זו תיעשה באמצעות הצגת תעודה רשמית מגוף שמוסמך להעניק תעודות מומחה[10]. בתחומים בהם אין הסמכה רשמית, תוכח המומחיות באמצעות הצגת תיעוד של ביצוע מוצלח של אותה פעולה במשך שלוש פעמים[11].

אמנם יש להעיר כי לעיתים אדם יודע בעצמו האם הצעת העזרה שלו, או העזרה עצמה, היו נגועים בחוסר אחריות. אם המתנדב חושב שהוא אכן שגה וגרם לנזק, אזי גם אם הוא מקצוען, בכל זאת מדיני שמיים עליו לפצות את הניזק או לבקש את מחילתו[12], וכך ראוי לאדם ירא שמים לנהוג[13].

[1] חזון איש בבא קמא כב, ב, ד"ה ובנה"מ.

[2] בבא קמא קא ע"א: "הנותן עצים לחרש לעשות מהן כסא ועשה מהן ספסל, ספסל ועשה מהן כסא".

[3] משנה בבא קמא ק ע"ב: "הנותן צמר לצבע... לצבוע לו אדום וצבעו שחור, שחור... וצבעו כאור".

[4] אם המתנדב הגיע בשליחותו של ארגון מתנדבים אזי מנהג העולם לראות בארגון המתנדבים כאחראי לשלם על הנזק, בדומה לקבלן המעסיק עובדים ואחד מהם הזיק בפשיעה, ראו לעיל (פרק טו, סעיף ה).

[5] בבא קמא צט ע"ב.

[6] כתר י: דיני עבודה במדינת ישראל על פי ההלכה, עמ' 414 הערה 34. ועיינו נתיבות שכיר לג, הערה ג, הסובר שפנייתו של הנהנה לאדם שאינו מקצוען די בה בכדי לפטור אותו אפילו מנזק שנעשה ברשלנות.

[7] רמב"ם שכירות ב, ט; שלחן ערוך חו"מ רצו, ה; שפ, א.

[8] רא"ש סנהדרין ד, ה; סמ"ע שו, יג.

[9] בבא קמא צט ע"ב; רמב"ם שכירות י, ה; שו"ע חו"מ שו, ז.

[10] שו"ת ציץ אליעזר ה, כב, ד; הרב שלמה דייכובסקי "מתשובותיו של רב לרופא", תחומין יז, עמ' 331; שו"ת שבט הלוי ד, קנא.

[11] ים של שלמה בבא קמא, ט, כג ד"ה מהאי; ש"ך חו"מ שו, ז.

[12] אמרי בינה דיינים, מח, בסופו, על פי בבא קמא צט ע"ב.

[13] מאירי, בית הבחירה, בבא קמא, ק ע"א: "ראוי לתלמידי חכמים ולאנשי מעשה לשלם כל נזק הבא מחמת דבורם ולעשות עם שאר בני אדם לפנים משורת הדין".