שוכר דירה שהזמין תקון בבית וטוען שהמשכיר אמר שישלם

השאלה: שלום רב. מקצועי ייצור והרכבת חלונות תריסים וכו. שוכר דירה פנה אלי בעניין חלון שבור. לאחר שאבחנתי כי לא ניתן לתקן את החלון נתתי הצעת מחיר עבור חלון חדש לשוכר שהעביר אותה למשכיר שאמר מראש כי המשכיר ישלם אבל בעיכוב קל כי זה טבעו . לאחר שהמשכיר אישר את ההצעה ייצרתי והרכבתי ולאחר מספר ימים ניסיתי ליצור קשר עם השוכר אך לשווא. השוכר חסם אותי בטלפון והתעלם מכל הודעה שהעברתי לו גם דרך אמו בתואנה ששילם לי מה שלא קרה כמובן. לאחר מספר חודשים הצלחתי לאתר את המשכיר ולשטוח בפניו את שקרה. המשכיר טוען כי אישר את ההזמנה ושהשוכר טוען שוב ששילם לי (ברוב חוצפתו) תוך שהתחשבנו בניהם עבור השכירות. המשכיר טוען כי אין לו אחריות לתשלום כי לא הוא הזמין את החלון אלא רק אישר את ההזמנה. היתכן כדבר הזה ? בעל הבית מאשר הזמנת חלון לביתו בשווי 2000₪ ולא אחראי על התשלום. לטענתו הוא לא יכול לדעת מי משקר אני או השוכר ואני שואל י ביקש שישלם דרך השוכר? מה אני אשם שהשליח שלו מעל?

תשובה

אין להשיב בדיני ממונות ללא שמיעת שני הצדדים ולכן נשיב לפי מה שציינת לפנינו.

מבחינה מעשית לדעתי אין אפשרות לקבל את התשלום ללא הזמנת השוכר והמשכיר לבית דין, וככה לברר את האמת.

לגופו של עניין, במשנה בשבועות דף מה עמוד א מבואר:

"...והחנוני על פנקסו כיצד? ... אלא אומר לו: תן לבני סאתים חטין, תן לפועלי סלע מעות, הוא אומר: נתתי, והן אומרים: לא נטלנו - הוא נשבע ונוטל והן נשבעין ונוטלין".

כלומר, כאשר בעל הבית אומר לחנווני לתת כסף לפועל, החנווני אומר שנתן והפועל אומר שהוא לא קיבל, הדין הוא שבעל הבית משלם פעמיים- גם לחנווני וגם לפועל, אלא שהחנווני והפועל חייבים להישבע שטענתם אמת, או לספק ראיה שאכן ככה עשו. דין זה הוא תקנת חכמים, שכן מהדין בעל הבית אמור להיות פטור מתשלום לחנווני כי הוא לא יודע האם התחייב כלפיו או לא ("איני יודע אם התחייבתי") אבל חכמים תיקנו שישלם לחנווני לאחר שהחנווני נשבע. לעומת זאת החיוב של בעל הבית כלפי הפועלים הוא חיוב מצד הדין ולא בגלל תקנה ("איני יודע אם פרעתי"), ואילו השבועה היא תקנת חכמים מיוחדת (ר"ן שבועות ל ע"א מדפי הרי"ף).

דין זה אינו מיוחד רק לחנווני שרגיל לתת בהקפה אלא הוא שייך לכל אדם, כמו שכותב השולחן ערוך (חו"מ צא, א): "... והוא הדין אם אמר ליה: הלויני מנה ופרע לבעל חובי, זה אומר: נתתי, וזה אומר: לא קבלתי, ישבעו שניהם זה בפני זה, ויתן בעל הבית לשניהם". והסמ"ע (צא, ה) מציין שבמקרה זה לא מדובר דווקא על חנווני, אלא מדובר על כל אדם שביצעו איתו עסקה מעין זו. והש"ך (ח) מדגיש שאין הצד השלישי מחויב לתעד את התשלום אלא אם כן היה שטר והשטר הוזכר על ידי החייב.

במקרה שלפנינו בעל הבית הוא המשכיר, החנווני הוא השוכר, והפועל הוא מתקין החלונות, רק בשונה מהמקרה בשו"ע המשכיר טוען שהוא כבר שילם לשוכר על ההוצאות שהיו לו לטענתו.

נראה אם כן שיש חובה מצד הדין על המשכיר לשלם למתקין החלונות, אלא שמתקין החלונות צריך להישבע שאכן לא קיבל תשלום מהשוכר. בימינו לא משביעים, ובית הדין מפשר בין הצדדים בנוגע לתשלום.

לסיכום, אם אף אחד מהצדדים לא יציג ראיות נוספות, המשכיר חייב לשלם למתקין החלונות על עבודתו. בית הדין יפשר בין הצדדים בנוגע לגובה התשלום.

נחזור מעין הפתיחה, ויכוח זה יוכל להתברר רק בבית דין תורה.