תפילה ביחידות כדי שלא להפסיד כסף

שאלה

שלום לרב, רציתי לדעת האם אני יכול להתפלל תפילת מנחה יחיד בעבודה ,כדי לא להפסיד שעות נוספות ?שמדובר בכל יום.

תשובה

כתב השולחן ערוך (או"ח צ, ט): "ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הציבור, ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לבית הכנסת יכוון להתפלל בשעה שהציבור מתפללים".

משמע שרק מחמת אונס לא יבטל תפילה במניין. המשנ"ב סקכ"ט מבאר שלא רק אונס גמור אלא גם אם תש כוחו אפילו אינו חולה רשאי לבטל תפילת הציבור. ומוסיף: "ואם הוא אונס ממון שמחמת השתדלותו להתפלל עם הצבור יבוא לידי הפסד יכול להתפלל בביתו ביחיד או בבהכ"נ בלא צבור אבל משום מניעת ריוח לא ימנע מלהתפלל עם הצבור דחילוק יש בין מניעת ריוח לבין הפסד מכיסו". כלומר, לדעת המשנה ברורה, אדם צריך להתפלל במניין אפילו במחיר של מניעת רווח, אך אם יגרם לו הפסד- רשאי להימנע מתפילה במניין. אולם הבאר היטב (יב) נקט לשון יותר מסוייגת: "ואפשר דמשום מניעת ריווח מחויב קצת עפ"י הדין להתפלל עם הציבור".

מה מוגדר כהפסד ומה מוגדר כמניעת רווח? בפסקי תשובות (סימן צ אות הערה 139) למד מהלכות חול המועד, שכאשר מדובר על מניעת רווח מרובה נחשב הדבר כהפסד, ואפשר שגם בהלכות תפילה הדין דומה. לכן כתב להלכה שאם מחמת סיבות אחרות האדם מוותר על השעות הנוספות- תפילה במניין צריכה להיות קודמת, אך אם השעות הנוספות הן משמעותיות מאוד עבורו ולא מפסיד מהן אף פעם, ייתכן שנחשב הדבר הפסד, וגם הדבר תלוי במצבו הכלכלי של האדם הספציפי ובצורך הכלכלי שלו. לסיכום, במקום הפסד שהגדרתו תלויה במצבו הכלכלי של האדם, ניתן להתיר תפילה ללא מניין.

סיבה נוספת להתיר ניתן ללמוד מדברי ערוך השולחן. השולחן ערוך (אורח חיים סימן צ, יז) כתב שלא ישכים אדם לילך לדבר הרשות מעיר שיש בה עשרה לעיר אחרת אם יכול להגיע למחוז חפצו באור יום. על דבריו כתב ערוך השולחן (אורח חיים צ, כ): "וזה שאין אנו נזהרין בזה משום שאנו הולכין בדרך לפרנסתינו ונחשב זה לדבר מצוה שהרי מצוה לפרנס אשתו וזרעו דאשתו חובה לפרנסה ובניו ובנותיו אמרו חז"ל דעל זה נאמר עושי צדקה בכל עת", אם כן כאשר פרנסתו של האדם תלויה בכך יש מקום להתיר יציאה קודם התפילה ללא מניין.

אולם ניתן ללמוד מדברי הרמ"א (אורח חיים סימן צ, יח) שיש להחמיר בתפילה ללא מניין באופן קבוע. לאחר שהרמ"א פסק שמי שתורתו אומנתו ואינו מתבטל לשום דבר יכול להתפלל ביחיד, כתב: "ואפילו הכי לא ירגיל עצמו לעשות כן שלא ילמדו עמי הארץ ממנו ויתבטלו מבית הכנסת". וכתב המשנה ברורה (סקכ"ט שהובא לעיל): "ובעל תורה אף שעוסק בלימוד מכל מקום איכא חשדא וחילול השם כמש"כ בסעי' יח". כלומר, אם מדובר על הרגל קבוע יש מניעה מצד טעמים נוספים: חשד וחילול ה' או האפשרות לגרום לאחרים לא להתפלל במניין או לא להתפלל בכלל. ייתכן שדברי הרמ"א שנאמרו בנוגע למי שתורתו אומנתו קיימים גם בנוגע למי שנמנע ממניין בשל שיקולי הפסד קבועים, וגם אצלו יכולים להיות שיקולים של חילול ה' וחשד.

לסיכום,

א. מותר להתפלל ביחיד במקום הפסד, ומשכורת קבועה נחשבת כהפסד, וכדבר מצווה.

ב. במקרה של מניעת רווח נחלקו הפוסקים האם רק מחוייב קצת להתפלל במניין או שזו חובה גמורה.

ג. הפסד ומניעת רווח נקבעים לפי גובה ההפסד ולפי מצבו הכלכלי של האדם.

ד. במקרה של התנהגות קבועה, יש להחמיר מסיבות נוספות של חילול ה' וחשד, שאותם יש לבחון לפי מציאות החיים של האדם.